1Corinthians

פּוֹלוֹס שָׁלִיחַ מְקׂרָא שֶׁל־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בִּרְצוֹן אֱלׂהִים וְסוֹסְתְּנִיס אָחִינוּ׃

א

1

Paul, called to be an apostle of Jesus Christ through the will of God, and Sosthenes our brother,

אֶל־קְהִלַּת אֱלׂהִים אֲשֶׁר בְּקוֹרִנְתּוֹס לַמְקֻדָּשִׁים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ הַקְּדשִׁים הַקְּרוּאִים עִם כָּל־הַקּׂרְאִים בְּשֵׁם אֲדׂנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּכָל־מָקוֹם שֶׁלָּהֶם וְשֶׁלָּנוּ׃

ב

2

unto the church of God which is at Corinth, even them that are sanctified in Christ Jesus, called to be saints, with all that call upon the name of our Lord Jesus Christ in every place, their Lord and ours:

חֶסֶד לָכֶם וְשָׁלוֹם מֵאֵת הָאֱלׂהִים אָבִינוּ וַאֲדׂנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃

ג

3

Grace to you and peace from God our Father and the Lord Jesus Christ.

אוֹדֶה לֵאלׂהַי בַּעֲבוּרְכֶם בְּכָל־עֵת עַל־חֶסֶד הָאֱלׂהִים הַנִּתָּן לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃

ד

4

I thank my God always concerning you, for the grace of God which was given you in Christ Jesus;

אֲשֶׁר עֲשַׁרְתֶּם־בּוֹ בַּכּׂל בְּדִבּוּר וּבְדָעַת׃

ה

5

that in everything ye were enriched in him, in all utterance and all knowledge;

בַּאֲשֶׁר עֵדוּת הַמָּשִׁיחַ הִתְחַזְּקָה בָכֶם׃

ו

6

even as the testimony of Christ was confirmed in you:

עַד אֲשֶׁר־לׂא חֲסַרְתֶּם כָּל־מַתַּן הֶחָסֶד וְהִנְּכֶם מְחַכִּים לְהִתְגַּלּוּת אֲדׂנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃

ז

7

so that ye come behind in no gift; waiting for the revelation of our Lord Jesus Christ;

וְהוּא גַּם־יְכוֹנֵן אֶתְכֶם עַד־עֵת קֵץ לִהְיוֹת נְקִיִּים בְּיוֹם אֲדׂנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃

ח

8

who shall also confirm you unto the end, that ye be unreproveable in the day of our Lord Jesus Christ.

נֶאֱמָן הָאֱלׂהִים אֲשֶׁר עַל־פִּיו נִקְרֵאתֶם לְחֶבְרַת בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדׂנֵינוּ׃

ט

9

God is faithful, through whom ye were called into the fellowship of his Son Jesus Christ our Lord.

וְהִנְנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם אַחַי בְּשֵׁם אֲדׂנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִהְיוֹת כֻּלְּכֶם פֶּה אֶחָד וְלׂא תִּהְיֶינָה מַחֲלׂקוֹת בֵּינֵיכֶם כִּי אִם־תִּכּוֹנֲנוּ יַחַד בְּלֵב אֶחָד וּבְעֵצָה אֶחָת׃

י

10

Now I beseech you, brethren, through the name of our Lord Jesus Christ, that ye all speak the same thing and that there be no divisions among you; but that ye be perfected together in the same mind and in the same judgment.

כִּי בְּנֵי־בֵית כְּלוֹאָה הִגִּידוּ לִי עֲלֵיכֶם אֶחָי כִּי מְרִיבוֹת בֵּינֵיכֶם׃

יא

11

For it hath been signified unto me concerning you, my brethren, by them that are of the household of Chloe, that there are contentions among you.

וְזׂאת אֲנִי אׂמֵר מִפְּנֵי שֶׁאִישׁ אִישׁ מִכֶּם אׂמֵר אֲנִי לְפוֹלוֹס וַאֲנִי לְאַפּוֹלוֹס וַאֲנִי לְכֵיפָא וַאֲנִי לַמָּשִׁיחַ הִנֵּנִי׃

יב

12

Now this I mean, that each one of you saith, I am of Paul; and I of Apollos: and I of Cephas; and I of Christ.

הֲכִי חֻלַּק הַמָּשִׁיחַ הֲכִי פוֹלוֹס נִצְלַב בַּעַדְכֶם אִם לְשֵׁם פּוֹלוֹס נִטְבַּלְתֶּם׃

יג

13

Is Christ divided? was Paul crucified for you? or were ye baptized into the name of Paul?

אוֹדֶה לֵאלׂהִים שֶׁלּא טָבַלְתִּי אִישׁ מִכֶּם בִּלְתִּי קְרִסְפּוֹס וְגָיוֹס׃

יד

14

I thank God that I baptized none of you, save Crispus and Gaius;

פֶּן־יׂאמְרוּ כִּי־לִשְׁמִי טָבָלְתִּי׃

טו

15

lest any man should say that ye were baptized into my name.

וְטָבַלְתִּי גַּם אֶת־בְּנֵי־בֵית אִסְטְפָנוֹס וּמִלְּבַד אֵלֶּה לׂא אֵדַע אִם־טָבַלְתִּי אִישׁ אַחֵר׃

טז

16

And I baptized also the household of Stephanas: besides, I know not whether I baptized any other.

כִּי לׂא שְׁלָחַנִי הַמָּשִׁיחַ לִטְבּוֹל כִּי אִם־לְבַשֵּׂר לׂא־בְחָכְמַת דְּבָרִים לְמַעַן אֲשֶׁר לׂא־יִהְיֶה צְלוּב הַמָּשִׁיחַ לָרִיק׃

יז

17

For Christ sent me not to baptize, but to preach the gospel: not in wisdom of words, lest the cross of Christ should be made void.

כִּי־דְבַר הַצְּלוּב סִכְלוּת הוּא לָאׂבְדִים אֲבָל לָנוּ הַנּוֹשָׁעִים גְּבוּרַת אֱלׂהִים׃

יח

18

For the word of the cross is to them that perish foolishness; but unto us who are saved it is the power of God.

כִּי־כֵן כָּתוּב אֲאַבֵּד חָכְמַת חֲכָמִים וּבִינַת נְבוֹנִים אַסְתִּיר׃

יט

19

For it is written, I will destroy the wisdom of the wise, And the discernment of the discerning will I bring to nought.

אַיֵּה חָכָם אַיֵּה סׂפֵר אַיֵּה דּׂרֵשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה הֲלׂא סִכֵּל הָאֳלׂהִים אֶת־חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה׃

כ

20

Where is the wise? where is the scribe? where is the disputer of this world? hath not God made foolish the wisdom of the world?

כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר בְּחָכְמַת הָאֱלׂהִים לׂא יָדַע הָעוֹלָם אֶת־הָאֱלׂהִים בְּחָכְמָה הָיָה רָצוֹן מִלְּפָנָיו לְהוֹשִׁיעַ בְּסִכְלוּת הַקְּרִיאָה אֶת הַמַּאֲמִינִים׃

כא

21

For seeing that in the wisdom of God the world through its wisdom knew not God, it was God’s good pleasure through the foolishness of the preaching to save them that believe.

כִּי הַיְּהוּדִים שׁׂאֲלִים לָהֶם אוֹת וְהַיְּוָנִים מְבַקְשִׁים חָכְמָה׃

כב

22

Seeing that Jews ask for signs, and Greeks seek after wisdom:

וַאֲנַחְנוּ מַשְׁמִיעִים אֶת־הַמָּשִׁיחַ הַצָּלוּב מִכְשׁוֹל לַיְהוּדִים וְסִכְלוּת לַיְּוָנִים׃

כג

23

but we preach Christ crucified, unto Jews a stumblingblock, and unto Gentiles foolishness;

אֲבָל לַמְקׂרָאִים בֵּין מִיהוּדִים בֵּין מִיוָנִים אֶת־הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא גְּבוּרַת אֱלׂהִים וְחָכְמַת אֱלׂהִים׃

כד

24

but unto them that are called, both Jews and Greeks, Christ the power of God, and the wisdom of God.

יַעַן כִּי סִכְלוּת הָאֵל חֲכָמָה הִיא מֵאָדָם וְחֻלְשַׁת הָאֵל חֲזָקָה הִיא מֵאָדָם׃

כה

25

Because the foolishness of God is wiser than men; and the weakness of God is stronger than men.

כִּי רְאוּ־נָא אַחַי אֶת־קְרִיאַתְכֶם שֶׁלּא רַבִּים הַחֲכָמִים מִן־הַבָּשָׂר לׂא רַבִּים הַשַּׁלִּיטִים לׂא רַבִּים רָמֵי הַיַּחַשׂ׃

כו

26

For behold your calling, brethren, that not many wise after the flesh, not many mighty, not many noble, are called:

כִּי אִם־בַּסָּכָל שֶׁבָּעוֹלָם בָּחַר הָאֵל לְמַעַן בַּיֵּשׁ אֶת־הַחֲכָמִים וּבֶחָלוּשׁ שֶׁבָּעוֹלָם בָּחַר הָאֵל לְמַעַן בַּיֵּשׁ אֶת־הֶחָזָק׃

כז

27

but God chose the foolish things of the world, that he might put to shame them that are wise; and God chose the weak things of the world, that he might put to shame the things that are strong;

וּבְדַלַּת הָעוֹלָם בָּחַר הָאֵל וּבַנִּמְאָס וּבַאֲשֶׁר כְּאָיִן לְמַעַן בַּטֵּל אֵת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ׃

כח

28

and the base things of the world, and the things that are despised, did God choose, yea and the things that are not, that he might bring to nought the things that are:

כְּדֵי שֶׁלּא־יִתְהַלֵּל לְפָנָיו כָּל־בָּשָׂר׃

כט

29

that no flesh should glory before God.

וּמִמֶּנּוּ אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ לְחָכְמָה מֵאֵת הָאֱלׂהִים וְלִצְדָקָה וְלִקְדֻשָּׁה וּלְפִדְיוֹם׃

ל

30

But of him are ye in Christ Jesus, who was made unto us wisdom from God, and righteousness and sanctification, and redemption:

וִיהִי כַּכָּתוּב הַמִּתְהַלֵּל יִּתְהַלֵּל בַּיְהוָֹה׃

לא

31

that, according as it is written, He that glorieth, let him glory in the Lord.

וְגַם אָנׂכִי בְּבֹאִי אֲלֵיכֶם אַחַי לׂא בָאתִי בְּגֵאוּת הַדִבּוּר וְהַחָכְמָה לְהַגִּיד לָכֶם אֶת־עֵדוּת הָאֱלׂהִים׃

א

1

And I, brethren, when I came unto you, came not with excellency of speech or of wisdom, proclaiming to you the testimony of God.

כִּי לׂא־אָמַרְתִּי לָדַעַת בְּתוֹכֲכֶם דָּבָר בִּלְתִּי אִם־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְהוּא הַנִּצְלָב׃

ב

2

For I determined not to know anything among you, save Jesus Christ, and him crucified.

וָאֶהִי עִמָּכֶם בְּחֻלְשָׁה וּבְיִרְאָה וּבְחַלְחָלָה רַבָּה׃

ג

3

And I was with you in weakness, and in fear, and in much trembling.

וּדְבָרִי וּקְרִיאָתִי לׂא לְפַתּוֹת בְּאִמְרֵי חָכְמַת בְּנֵי־אָדָם כִּי אִם־בְּתוֹכַחַת הָרוּחַ וְהַגְּבוּרָה׃

ד

4

And my speech and my preaching were not in persuasive words of wisdom, but in demonstration of the Spirit and of power:

לְמַעַן אֲשֶׁר לׂא־תִהְיֶה אֱמוּנַתְכֶם בְּחָכְמַת בְּנֵי אָדָם כִּי אִם־בִּגְבוּרַת אֱלׂהִים׃

ה

5

that your faith should not stand in the wisdom of men, but in the power of God.

אֲבָל חָכְמָה אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים בְּקֶרֶב הַשְּׁלֵמִים לׂא חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה גַּם־לׂא שֶׁל־שָׂרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר יׂאבֵדוּ׃

ו

6

We speak wisdom, however, among them that are fullgrown: yet a wisdom not of this world, nor of the rulers of this world, who are coming to nought:

כִּי אִם־נְדַבֵּר בַּסּוֹד חָכְמַת הָאֱלׂהִים הַנִּסְתָּרָה אֲשֶׁר הָאֱלׂהִים יְעָדָהּ לִכְבוֹדֵנוּ לִפְנֵי יְמוֹת עוֹלָם׃

ז

7

but we speak God’s wisdom in a mystery, even the wisdom that hath been hidden, which God foreordained before the worlds unto our glory:

אֲשֶׁר לׂא יְדָעָהּ אִישׁ מִשָּׂרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִלּוּ יְדָעוּהָ לׂא צָלְבוּ אֶת־אֲדוֹן הַכָּבוֹד׃

ח

8

which none of the rulers of this world hath known: for had they known it, they would not have crucified the Lord of glory:

כִּי אִם־כַּכָּתוּב אֲשֶׁר־עַיִן לׂא רָאֲתָה וְאׂזֶן לׂא שָׁמְעָה וְלׂא עָלָה עַל־לֵב אָדָם אֵת אֲשֶׁר־הֵכִין הָאֱלׂהִים לְאׂהֲבָיו׃

ט

9

but as it is written, Things which eye saw not, and ear heard not, And which entered not into the heart of man, Whatsoever things God prepared for them that love him.

וְלָנוּ גִּלָּה הָאֱלׂהִים בְּרוּחוֹ כִּי הָרוּחַ חוֹקֵר אֶת־הַכּׂל גַּם אֶת־מַעֲמַקֵּי הָאֱלׂהִים׃

י

10

But unto us God revealed them through the Spirit: for the Spirit searcheth all things, yea, the deep things of God.

כִּי מִי הוּא מִבְּנֵי אָדָם יׂדֵעַ אֵת אֲשֶׁר בָּאָדָם כִּי אִם־רוּחַ הָאָדָם אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ וְכֵן אֵין אִישׁ יׂדֵעַ אֵת אֲשֶׁר בֵּאלׂהִים כִּי אִם־רוּחַ הָאֱלׂהִים׃

יא

11

For who among men knoweth the things of a man, save the spirit of the man, which is in him? even so the things of God none knoweth, save the Spirit of God.

וַאֲנַחְנוּ לׂא לָקַחְנוּ אֶת־רוּחַ הָעוֹלָם כִּי אִם־הָרוּחַ מֵאֵת הָאֱלׂהִים לְמַעַן נֵדַע אֶת־אֲשֶׁר נִתַּן לָנוּ מֵאֵת הָאֱלׂהִים בְּחַסְדּוֹ׃

יב

12

But we received, not the spirit of the world, but the spirit which is from God; that we might know the things that were freely given to us of God.

וְאֶת־זׂאת לׂא נוֹצִיא בְּלָשׁוֹן אֲשֶׁר תְּלַמֵּד חָכְמַת בְּנֵי אָדָם כִּי אִם־בְּלָשׁוֹן אֲשֶׁר רוּחַ הַקּׂדֶשׁ תְּלַמֵּד וּנְבָאֵר רוּחָנִיּוֹת בִּדְבָרִים רוּחַנִיּים׃

יג

13

Which things also we speak, not in words which man’s wisdom teacheth, but which the Spirit teacheth; combining spiritual things with spiritual words.

הֵן הָאָדָם הַטִּבְעִי אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אֶת־דִּבְרֵי רוּחַ אֱלׂהִים כִּי־הֵמָּה סִכְלוּת לוֹ וְלׂא יוּכַל לַהֲבִינָם בַּאֲשֶׁר הֵמָּה נְדוֹנִים בְּדֶרֶךְ הָרוּחַ׃

יד

14

Now the natural man receiveth not the things of the Spirit of God: for they are foolishness unto him; and he cannot know them, because they are spiritually judged.

אֲבָל הָאָדָם הָרוּחָנִי יָדִין הַכּׂל וְאוֹתוֹ לׂא־יָדִין אִישׁ׃

טו

15

But he that is spiritual judgeth all things, and he himself is judged of no man.

כִּי מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יְהוָֹה וּמִי יוֹדִיעֶנּוּ וַאֲנַחְנוּ הִנֵּה יֶשׁ־לָנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ׃

טז

16

For who hath known the mind of the Lord, that he should instruct him? But we have the mind of Christ.

וַאֲנִי לׂא יָכׂלְתִּי לְדַבֵּר עִמָּכֶם אַחַי כְּדַבֵּר עִם אַנְשֵׁי רוּחַ כִּי אִם כְּדַבֵּר עִם אַנְשֵׁי בָשָׂר כְּדַבֵּר עִם עוֹלֲלִים בַּמָּשִׁיחַ׃

א

1

And I, brethren, could not speak unto you as unto spiritual, but as unto carnal, as unto babes in Christ.

חָלָב הִשְׁקֵיתִי אֶתְכֶם וְלׂא־מַאֲכָל כִּי עֲדַיִן לׂא הֱיִיתֶם יְכוֹלִים וְגַם־עַתָּה אֵינְכֶם יְכוֹלִים כִּי עוֹדְכֶם שֶׁל־הַבָּשָׂר׃

ב

2

I fed you with milk, not with meat; for ye were not yet able to bear it: nay, not even now are ye able;

כִּי בַּאֲשֶׁר קִנְאָה בֵּינֵיכֶם וּמְרִיבָה וּמַחֲלׂקוֹת הֲלׂא שֶׁל־הַבָּשָׂר אַתֶּם וְנׂהֲגִים מִנְהַג בְּנֵי אָדָם׃

ג

3

for ye are yet carnal: for whereas there is among you jealousy and strife, are ye not carnal, and do ye not walk after the manner of men?

הֵן בֶּאֱמׂר זֶה אֲנִי לְפוֹלוֹס וְזֶה אֲנִי לְאַפּוֹלוֹס הֲלׂא שֶׁל־הַבָּשָׂר אַתֶּם׃

ד

4

For when one saith, I am of Paul; and another, I am of Apollos; are ye not men?

מִי אֵפוֹא פוֹלוֹס וּמִי־הוּא אַפּוֹלוֹס אַךְ־מְשָׁרֲתִים אֲשֶׁר עַל־יָדָם בָּאתֶם לְהַאֲמִין אִישׁ אִישׁ כְּמַתְּנַת הָאָדוֹן אֲשֶׁר נָתַן לוֹ׃

ה

5

What then is Apollos? and what is Paul? Ministers through whom ye believed; and each as the Lord gave to him.

אֲנִי נָטַעְתִּי וְאַפּוֹלוֹס הִשְׁקָה וְהָאֱלׂהִים הוּא הִצְמִיחַ׃

ו

6

I planted, Apollos watered; but God gave the increase.

עַל־כֵּן הַנּׂטֵעַ כְּאַיִן וְהַמַּשְׁקֶה כְּאָיִן כִּי אִם־אֱלׂהִים הַמַּצְמִיחַ׃

ז

7

So then neither is he that planteth anything, neither he that watereth; but God that giveth the increase.

וְהַנּׂטֵעַ וְהַמַּשְׁקֶה כְּאֶחָד הֵמָּה וְכָל־אִישׁ יְקַבֵּל אֶת־שְׂכָרוֹ כְּפִי עֲמָלוֹ׃

ח

8

Now he that planteth and he that watereth are one: but each shall receive his own reward according to his own labor.

כִּי עׂזְרִים לֵאלׂהִים בִּמְלַאכְתּוֹ אֲנָחְנוּ שְׂדֵה אֱלׂהִים אַתֶּם בִּנְיַן אֶלׂהִים אַתֶּם׃

ט

9

For we are God’s fellow-workers: ye are God’s husbandry, God’s building.

וַאֲנִי כְּפִי חֶסֶד אֱלׂהִים הַנִּתָּן לִי כְּאָמָּן חָכָם שַׁתִּי יְסוֹד וְאַחֵר בּוֹנֶה עָלָיו אַךְ־יֵרֶא כָל־אִישׁ אֵיךְ הוּא־בֹנֶה עָלָיו׃

י

10

According to the grace of God which was given unto me, as a wise masterbuilder I laid a foundation; and another buildeth thereon. But let each man take heed how he buildeth thereon.

כִּי לׂא־יוּכַל אִישׁ לָשִׁית יְסוֹד אַחֵר זוּלָתִי הַמּוּסָּד שֶׁהוּא יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃

יא

11

For other foundation can no man lay than that which is laid, which is Jesus Christ.

וְאִם־יִבְנֶה הַבּוֹנֶה עַל־הַיְסוֹד הַזֶּה זָהָב אוֹ כֶסֶף אוֹ אֲבָנִים יְקָרוֹת אוֹ־עֵץ אוֹ חָצִיר אוֹ קָשׁ׃

יב

12

But if any man buildeth on the foundation gold, silver, costly stones, wood, hay, stubble;

יִגָּלֶה מַעֲשֵׂה כָל־אִישׁ כִּי־הַיּוֹם הוּא יְבָרֲרֵהוּ כִּי־בָאֵשׁ יֵרָאֶה וּמַה־מַּעֲשֵׂה כָּל־אִישׁ וָאִישׁ הָאֵשׁ תִּבְחָנֶנּוּ׃

יג

13

each man’s work shall be made manifest: for the day shall declare it, because it is revealed in fire; and the fire itself shall prove each man’s work of what sort it is.

אִם־יַעֲמׂד מַעֲשֵׂה אִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה עָלָיו יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ׃

יד

14

If any man’s work shall abide which he built thereon, he shall receive a reward.

וְאִם־יִשָׂרֵף מַעֲשֵׂהוּ יַפְסִידֶנּוּ וְהוּא יִוָּשֵׁעַ אַךְ כְּאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ׃

טו

15

If any man’s work shall be burned, he shall suffer loss: but he himself shall be saved; yet so as through fire.

הֲלׂא יְדַעְתֶּם כִּי הֵיכַל אֱלׂהִים אַתֶּם וְרוּחַ אֱלׂהִים שׁׂכֵן בְּקִרְבְּכֶם׃

טז

16

Know ye not that ye are a temple of God, and that the Spirit of God dwelleth in you?

וְאִישׁ אֲשֶׁר יַשְׁחִית אֶת־הֵיכַל אֱלׂהִים הָאֱלׂהִים יַשְׁחִית אׂתוֹ כִּי הֵיכַל אֱלׂהִים קָדוֹשׁ וְאַתֶּם הֵיכָלוֹ׃

יז

17

If any man destroyeth the temple of God, him shall God destroy; for the temple of God is holy, and such are ye.

אַל־יַשִּׂיא אִישׁ נַפְשׁוֹ מִי אֲשֶׁר חָכָם יֵחָשֵׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה יְהִי לְסָכָל לְמַעַן יֶחְכָּם׃

יח

18

Let no man deceive himself. If any man thinketh that he is wise among you in this world, let him become a fool, that he may become wise.

כִּי־חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה סִכְלוּת לִפְנֵי הָאֱלׂהִים כַּכָּתוּב לׂכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם׃

יט

19

For the wisdom of this world is foolishness with God. For it is written, He that taketh the wise in their craftiness:

וְעוֹד כָּתוּב יְהוָֹה יׂדֵעַ מַחְשְׁבוֹת חֲכָמִים כִּי הֵמָּה הָבֶל׃

כ

20

and again, The Lord knoweth the reasonings of the wise that they are vain.

עַל־כֵּן אַל־יִתְהַלֵּל אִישׁ בְּאָדָם כִּי הַכּׂל הוּא שֶׁלָּכֶם׃

כא

21

Wherefore let no one glory in men. For all things are yours;

אִם־פּוֹלוֹס אִם־אַפּוֹלוֹס וְאִם־כֵּיפָא אִם־הָעוֹלָם אִם־הַחַיִּים וְאִם־הַמָּוֶת אִם־הַהוֶֹה וְאִם־הֶעָתִיד הַכּׂל הוּא שֶׁלָּכֶם׃

כב

22

whether Paul, or Apollos, or Cephas, or the world, or life, or death, or things present, or things to come; all are yours;

וְאַתֶּם שֶׁל־הַמָּשִׁיחַ וְהַמָּשִׁיחַ שֶׁל־אֱלׂהִים׃

כג

23

and ye are Christ’s; and Christ is God’s.

כִּמְשָׁרֲתֵי הַמָּשִׁיחַ וְסׂכְנֵי רָזֵי אֵל כֵּן יַחֲשָׁב־אִישׁ אׂתָנוּ׃

א

1

Let a man so account of us, as of ministers of Christ, and stewards of the mysteries of God.

וְלָזֶה עוֹד יְבֻקַּשׁ מִן־הַסּׂכְנִים לְהִמָּצֵא נֶאֱמָן׃

ב

2

Here, moreover, it is required in stewards, that a man be found faithful.

וַאֲנִי נְקַלָּה הִיא בְּעֵינַי שֶׁאַתֶּם דָּנִים אׂתִי אוֹ־יוֹם דִּין שֶׁל־בְּנֵי אָדָם גַּם־אֲנִי לׂא אָדִין נַפְשִׁי׃

ג

3

But with me it is a very small thing that I should be judged of you, or of man’s judgment: yea, I judge not mine own self.

כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בְּנַפְשִׁי מְאוּמָה רָע וּבְכָל־זׂאת לׂא אֶצְדָּק כִּי הָאָדוֹן הוּא הַדָּן אׂתִי׃

ד

4

For I know nothing against myself; yet am I not hereby justified: but he that judgeth me is the Lord.

עַל־כֵּן אַל־תִּשְׁפְּטוּ דָבָר לִפְנֵי עִתּוֹ עַד כִּי־יָבוֹא הָאָדוֹן וְהוּא יוֹצִיא לָאוֹר אֶת־תַּעֲלֻמוֹת הַחשֶׁךְ וִיגַלֶּה אֶת־מְזִמּוֹת הַלְּבָבוֹת וְאָז תִּהְיֶה תְהִלָּה לְכָל־אִישׁ מֵאֵת הָאֱלׂהִים׃

ה

5

Wherefore judge nothing before the time, until the Lord come, who will both bring to light the hidden things of darkness, and make manifest the counsels of the hearts; and then shall each man have his praise from God.

וְאֶת־זׂאת אַחַי הֲסִבֹּתִי עַל־עַצְמִי וְעַל־אַפּוֹלוֹס בַּעֲבוּרְכֶם לְמַעַן תִּלְמְדוּ בָנוּ שֶׁלּא־יִתְגַדֵּל אִישׁ עַל־מַה־שֶּׁכָּתוּב פֶּן־תִּתְגָּאוּ אִישׁ בְּשֵׁם אִישׁ לְנֶגֶד רֵעֵהוּ׃

ו

6

Now these things, brethren, I have in a figure transferred to myself and Apollos for your sakes; that in us ye might learn not to go beyond the things which are written; that no one of you be puffed up for the one against the other.

כִּי מִי הִפְלִיא אוֹתְךָ וּמֶה בְיָדְךָ וְלׂא נִתַּן לָךְ וְאִם־נִתַּן לְְךָ לָמָּה תִתְהַלֵּל כְּמִי שֶׁלּא נִתַּן לוֹ׃

ז

7

For who maketh thee to differ? and what hast thou that thou didst not receive? but if thou didst receive it, why dost thou glory as if thou hadst not received it?

הֵן כְּבָר שְׂבַַעְתֶּם כְּבָר עֲשַׁרְתֶּם וּבִלְעָדֵינוּ מְלַכְתֶּם וְלוּ מְלַכְתֶּם לְמַעַן נִמְלׂךְ אִתְּכֶם גַּם־אֲנָחְנוּ׃

ח

8

Already are ye filled, already ye are become rich, ye have come to reign without us: yea and I would that ye did reign, that we also might reign with you.

כִּי אׂמֵר אֲנִי שֶׁהָאֱלׂהִים הִצִּיג אׂתָנוּ הַשְּׁלִיחִים שִׁפְלֵי הַשְּׁפָלִים כִּבְנֵי־תְמוּתָה כִּי הָיִינוּ לְרַאֲוָה לָעוֹלָם גַּם־לַמַּלְאָכִים גַּם־לִבְנֵי אָדָם׃

ט

9

For, I think, God hath set forth us the apostles last of all, as men doomed to death: for we are made a spectacle unto the world, both to angels and men.

אֲנַחְנוּ סְכָלִים לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ וְאַתֶּם חֲכָמִים בַּמָּשִׁיחַ אֲנַחְנוּ חַלָּשִׁים וְאַתֶּם גִּבּוֹרִים אַתֶּם נִכְבָּדִים וַאֲנַחְנוּ נִקְלִים׃

י

10

We are fools for Christ’s sake, but ye are wise in Christ; we are weak, but ye are strong; ye have glory, but we have dishonor.

וְעַד־הַשָּׁעָה הַזּׂאת הִנְנוּ רְעֵבִים גַּם־צְמֵאִים וַעֲרֻמִּים וּמֻכִּים בְּאֶגְרׂף וְאֵין מָנוֹחַ לָנוּ׃

יא

11

Even unto this present hour we both hunger, and thirst, and are naked, and are buffeted, and have no certain dwelling-place;

וִיגֵעִים אֲנַחְנוּ בַּעֲמַל יָדֵינוּ מְקַלְּלִים אוֹתָנוּ וּנְבָרֵךְ מְחָרְפִים אׂתָנוּ וְנִסְבֹּל׃

יב

12

and we toil, working with our own hands: being reviled, we bless; being persecuted, we endure;

גִּדְּפוּ אׂתָנוּ וְנִתְחַנָּן וַנְּהִי כְּגֶלֲלֵי הָעוֹלָם וְלִסְחִי לְכֻלָּם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה׃

יג

13

being defamed, we entreat: we are made as the filth of the world, the offscouring of all things, even until now.

וְלׂא כָתַבְתִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְבַיֵּשׁ אֶתְכֶם כִּי אִם־מַזְהִיר אֲנִי אֶתְכֶם כְּבָנַי הָאֲהוּבִים׃

יד

14

I write not these things to shame you, but to admonish you as my beloved children.

כִּי גַּם־אִם־הָיוּ לָכֶם רִבֲבוֹת אׂמְנִים בַּמָּשִׁיחַ אֵין לָכֶם אָבוֹת רַבִּים כִּי אָנׂכִי יָלַדְתִּי אֶתְכֶם בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ עַל־יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה׃

טו

15

For though ye have ten thousand tutors in Christ, yet have ye not many fathers; for in Christ Jesus I begat you through the gospel.

עַל־כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתָי׃

טז

16

I beseech you therefore, be ye imitators of me.

וּבַעֲבוּר זׂאת שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם אֶת־טִימוֹתִיּוֹס בְּנִי הָאָהוּב וְהַנֶּאֱמָן בָּאָדוֹן וְהוּא יַזְכִּיר לָכֶם אֶת־דְּרָכַי בַּמָּשִׁיחַ כַּאֲשֶׁר מְלַמֵּד אָנׂכִי בְּכָל־מָקוֹם בְּכָל־קְהִלָּה וּקְהִלָּה׃

יז

17

For this cause have I sent unto you Timothy, who is my beloved and faithful child in the Lord, who shall put you in remembrance of my ways which are in Christ, even as I teach everywhere in every church.

הֶן־יֵשׁ מִתְנַשְּׂאִים כְּאִלּוּ לׂא־אָבוֹא אֲלֵיכֶם׃

יח

18

Now some are puffed up, as though I were not coming to you.

אֲבָל בּוֹא אָבוֹא אֲלֵיכֶם בִּזְמַן קָרוֹב אִם־יִרְצֶה יְהוָֹה וְלׂא אֶת־דִּבְרֵי הַמִּתְגָּאִים אֵדָעָה כִּי אִם־אֶת־גְּבוּרָתָם׃

יט

19

But I will come to you shortly, if the Lord will; and I will know, not the word of them that are puffed up, but the power.

כִּי לׂא בִּדְבַר שְׂפָתַיִם תִּכּׂן מַלְכוּת הָאֱלׂהִים כִּי אִם־בַּגְּבוּרָה׃

כ

20

For the kingdom of God is not in word, but in power.

וּמָה־אַתֶּם רוֹצִים הֶאָבוֹא אֲלֵיכֶם בַּשֵּׁבֶט אִם בְּאַהֲבָה וּבְרוּחַ עֲנָוָה׃

כא

21

What will ye? shall I come unto you with a rod, or in love and a spirit of gentleness?

הַקּוֹל נִשְׁמַע בְּכָל־מָקוֹם שֶׁזְּנוּת בֵּינֵיכֶם וּזְנוּת אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ בַּגּוֹיִם עַד־שֶׁיִּקַּח אִישׁ אֶת־אֵשֶׁת אָבִיו׃

א

1

It is actually reported that there is fornication among you, and such fornication as is not even among the Gentiles, that one of you hath his father’s wife.

וְאַתֶּם מִתְגָּאִים תַּחַת אֲשֶׁר תִּתְאַבָּלוּ לְהָסִיר מִקִּרְבְּכֶם עׂשֵׂה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה׃

ב

2

And ye are puffed up, and did not rather mourn, that he that had done this deed might be taken away from among you.

וְאָנׂכִי הָרָחוֹק מִכֶּם בְּגוּפִי וְקָרוֹב בְּרוּחִי כְּבָר דַּנְתִּי כְּאִלּוּ הָיִיתִי אֶצְלְכֶם עַל־הָאִישׁ אֲשֶׁר־עָשָׂה כַּדָּבָר הַזֶּה׃

ג

3

For I verily, being absent in body but present in spirit, have already as though I were present judged him that hath so wrought this thing,

בְּשֵׁם אֲדׂנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּהִקָּהֶלְכֶם יַחַד וְרוּחִי אִתְּכֶם עִם־גְּבוּרַת אֲדׂנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃

ד

4

in the name of our Lord Jesus, ye being gathered together, and my spirit, with the power of our Lord Jesus,

לִמְסׂר אֶת־הָאִישׁ הַהוּא לַשָּׂטָן לְאַבֵּד אֶת־הַבָּשָׂר לְמַעַן יִוָּשַׁע הָרוּחַ בְּיוֹם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ׃

ה

5

to deliver such a one unto Satan for the destruction of the flesh, that the spirit may be saved in the day of the Lord Jesus.

לׂא־טוֹב הִתְהַלֶּלְכֶם הֲלׂא יְדַעְתֶּם כִּי מְעַט שְׂאׂר מְחַמֵּץ אֶת־כָּל־הָעִסָּה׃

ו

6

Your glorying is not good. Know ye not that a little leaven leaveneth the whole lump?

בַּעֲרוּ אֶת־הַשְּׂאוֹר הַיָּשָׁן לְמַעַן תִּהְיוּ עִסָּה חֲדָשָׁה הֲלׂא לֶחֶם מַצּוֹת אַתֶּם כִּי גַּם־לָנוּ פִסְחֵנוּ הַנִּזְבָּח בַּעֲדֵנוּ הוּא הַמָּשִׁיחַ׃

ז

7

Purge out the old leaven, that ye may be a new lump, even as ye are unleavened. For our passover also hath been sacrificed, even Christ:

עַל־כֵּן נָחׂגָּה־נָּא הֶחָג לׂא־בִשְׂאׂר יָשָׁן וְלׂא־בִשְׂאׂר רָעָה וָרֶשַׁע כִּי אִם־בְּמַצּוֹת הַתּׂם וְהָאֱמֶת׃

ח

8

wherefore let us keep the feast, not with old leaven, neither with the leaven of malice and wickedness, but with the unleavened bread of sincerity and truth.

כָּתַבְתִּי לָכֶם בָּאִגֶּרֶת שֶׁלּא תִתְעָרֲבוּ עִם־הַזּׂנִים׃

ט

9

I wrote unto you in my epistle to have no company with fornicators;

וְאֵין־דַּעְתִּי עַל־הַזּׂנִים בָּעוֹלָם אוֹ עַל־בֹּצְעֵי בֶצַע וְגַזְלָנִים וְעׂבְדֵי אֱלִילִים כִּי אִם־כֵּן סוֹפְכֶם לָצֵאת מִן־הָעוֹלָם׃

י

10

not at all meaning with the fornicators of this world, or with the covetous and extortioners, or with idolaters; for then must ye needs go out of the world:

אַךְ־זׂאת כָּתַבְתִּי לָכֶם לְבִלְתִּי הִתְעָרֵב עִם־מִי שֶׁנִּקְרָא אָח וְהוּא זׂנֶה אוֹ־בֹצֵעַ בֶּצַע אוֹ־עׂבֵד אֱלִילִים אוֹ מְגַדֵּף אוֹ סׂבֵא אוֹ גַזְלָן וְאַף לׂא לֶאֱכׂל עִם־הָאִישׁ אֲשֶׁר כָּזֶה׃

יא

11

but as it is, I wrote unto you not to keep company, if any man that is named a brother be a fornicator, or covetous, or an idolater, or a reviler, or a drunkard, or an extortioner; with such a one no, not to eat.

כִּי מַה־לִּי לִשְׁפּׂט אֶת־אֲשֶׁר בַּחוּץ הֲלׂא תִשְׁפְּטוּ אֵת אֲשֶׁר בַּבָּיִת׃

יב

12

For what have I to do with judging them that are without? Do not ye judge them that are within?

וַאֲשֶׁר בַּחוּץ הָאֱלׂהִים יִשְׁפְּטֵם וְאַתֶּם תְּבַעֲרוּ אֶת־הָרַע מִקִּרְבְּכֶם׃

יג

13

But them that are without God judgeth. Put away the wicked man from among yourselves.

הֲיָרִיב אִישׁ מִכֶּם עִם־רֵעֵהוּ וְיָזִיד לְהָבִיא דִינוֹ לְפְנֵי הָרְשָׁעִים וְלׂא לִפְנֵי הַקְּדשִׁים׃

א

1

Dare any of you, having a matter against his neighbor, go to law before the unrighteous, and not before the saints?

הֲלׂא יְדַעְתֶּם כִּי הַקְּדׂשִׂים יָדִינוּ אֶת־הָעוֹלָם וְאִם־הָעוֹלָם יִדּוֹן עַל־יֶדְכֶם הֲלׂא רְאוּיִם אַתֶּם לָדִין דִּינִים קַלִּים׃

ב

2

Or know ye not that the saints shall judge the world? and if the world is judged by you, are ye unworthy to judge the smallest matters?

הֲלׂא יְדַעְתֶּם כִּי נָדִין דִּין־הַמַּלְאָכִים אַף כִּי־דִינֵי מָמוֹנוֹת׃

ג

3

Know ye not that we shall judge angels? how much more, things that pertain to this life?

וְאַתֶּם כְּשֶׁיֵּשׁ־לָכֶם דִּינֵי מָמוֹנוֹת מוֹשִׁיבִים אַתֶּם אֶת־הַנִּמְאָס בַּקָּהָל לְשׁׂפְטִים עֲלֵיכֶם׃

ד

4

If then ye have to judge things pertaining to this life, do ye set them to judge who are of no account in the church?

לְבָשְׁתְּכֶם אֲנִי אׂמֵר אֶת־זׂאת הֲכִי אֵין בָּכֶם חָכָם יׂדֵעַ לְהוֹכִיחַ בֵּין אִישׁ לְאָחִיו׃

ה

5

I say this to move you to shame. What, cannot there be found among you one wise man who shall be able to decide between his brethren,

כִּי אָח בָּא לַדִּין עִם־אָחִיו וּבָא לִפְנֵי בְלִי־מַאֲמִינִים׃

ו

6

but brother goeth to law with brother, and that before unbelievers?

אַף־זׂאת יְרִידָה הִיא לָכֶם שֶׁתָּרִיבוּ זֶה עִם־זֶה וְלָמָּה לׂא תִבְחֲרוּ לִהְיוֹת מִן־הָעֲלוּבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים וּמִן־הָעֲשׁוּקִים וְאֵינָם עוֹשְׁקִים׃

ז

7

Nay, already it is altogether a defect in you, that ye have lawsuits one with another. Why not rather take wrong? why not rather be defrauded?

אֲבָל עוֹלְבִים אַתֶּם וְעשְׁקִים אַף אֶת־אֲחֵיכֶם׃

ח

8

Nay, but ye yourselves do wrong, and defraud, and that your brethren.

הֲלׂא יְדַעְתֶּם כִּי הָרְשָׁעִים לׂא יִירְשׁוּ אֶת־מַלְכוּת הָאֱלׂהִים אַל־תַּשִּׂיאוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם לׂא הַזּׂנִים לׂא עׂבְדֵי אֱלִילִים לׂא הַמְנָאֲפִים וְלׂא הַקְּדֵשִׁים וְלׂא הַשּׁׂכְבִים אֶת־זָכָר׃

ט

9

Or know ye not that the unrighteous shall not inherit the kingdom of God? Be not deceived: neither fornicators, nor idolaters, nor adulterers, nor effeminate, nor abusers of themselves with men,

לׂא הַגַּנָּבִים וְלׂא־בֹצְעֵי בֶצַע לׂא הַסּׂבְאִים וְלׂא הַמְגַדְּפִים וְלׂא הַגַּזְלָנִים כָּל־אֵלֶּה לׂא יִירְשׁוּ אֶת־מַלְכוּת הָאֱלׂהִים׃

י

10

nor thieves, nor covetous, nor drunkards, nor revilers, nor extortioners, shall inherit the kingdom of God.

וְכָאֵלֶּה לְפָנִים הָיוּ מִקְצָתְכֶם אֲבָל רֻחַצְתֶּם אֲבָל קֻדַּשְׁתֶּם אֲבָל הָצְדַקְתֶּם בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וּבְרוּחַ אֱלׂהֵינוּ׃

יא

11

And such were some of you: but ye were washed, but ye were sanctified, but ye were justified in the name of the Lord Jesus Christ, and in the Spirit of our God.

הַכּׂל רְשׁוּת לִי אֲבָל לׂא כָל־דָּבָר מוֹעִיל הַכּׂל רְשׁוּת לִי אֲבָל לׂא יְשַׁעְבְּדֵנִי דָּבָר׃

יב

12

All things are lawful for me; but not all things are expedient. All things are lawful for me; but I will not be brought under the power of any.

הַמַּאֲכָל לַכְּרֵשׂ וְהַכְּרֵשׂ לַמַּאֲכָל וְהָאֱלׂהִים אֶת־זֶה וְאֶת־זֶה יְכַלֶּה וְהַגּוּף אַל־יְהִי לַזְּנוּת כִּי אִם־לָאָדוֹן וְהָאָדוֹן לַגּוּף׃

יג

13

Meats for the belly, and the belly for meats: but God shall bring to nought both it and them. But the body is not for fornication, but for the Lord; and the Lord for the body:

וְהָאֱלׂהִים הֵעִיר גַּם אֶת־אֲדׂנֵינוּ וְיָעִיר גַּם־אֶתְכֶם בִּגְבוּרָתוֹ׃

יד

14

and God both raised the Lord, and will raise up as through his power.

הֲלׂא יְדַעְתֶּם כִּי גּוּפׂתֵיכֶם אֵבָרֵי הַמָּשִׁיחַ הֵמָּה הֲאֶקַּח אֶת־אֵבָרֵי הַמָּשִׁיחַ וְאֶעֱשֶׂה אׂתָם לְאֵבָרֵי זוֹנָה חָלִילָה׃

טו

15

Know ye not that your bodies are members of Christ? shall I then take away the members of Christ, and make them members of a harlot? God forbid.

אוֹ הֲלׂא יְדַעְתֶּם כִּי הַדָּבֵק בַּזּוֹנָה גּוּף אֶחָד הוּא עִמָּהּ כִּי הַכָּתוּב אׂמֵר וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם לְבָשָׂר אֶחָד׃

טז

16

Or know ye not that he that is joined to a harlot is one body? for, The twain, saith he, shall become one flesh.

אֲבָל הַדָּבֵק בָּאָדוֹן רוּחַ אֶחָד הוּא עִמּוֹ׃

יז

17

But he that is joined unto the Lord is one spirit.

רַחֲקוּ מִן־הַזְּנוּת כָּל־חֵטְא אֲשֶׁר־יֶחֱטָא הָאָדָם מִחוּץ לְגוּפוֹ הוּא וְהַזּוֹנֶה חׂטֵא בְּעֶצֶם גּוּפוֹ׃

יח

18

Flee fornication. Every sin that a man doeth is without the body; but he that committeth fornication sinneth against his own body.

אוֹ הֲלׂא־יְדַעְתֶּם כִּי גוּפְכֶם הוּא הֵיכַל רוּחַ הַקּׂדֶשׁ הַשּׁׂכֵן בְּקִרְבְּכֶם אֲשֶׁר הָיָה לָכֶם מֵאֵת הָאֱלׂהִים וְלׂא־שֶׁלָּכֶם אַתֶּם׃

יט

19

Or know ye not that your body is a temple of the Holy Spirit which is in you, which ye have from God? and ye are not your own;

כִּי בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם עַל־כֵּן כַּבְּדוּ אֶת־הָאֱלׂהִים בְּגוּפְכֶם (וּבְרוּחֲכֶם אֲשֶׁר לֵאלׂהִים הֵמָּה)׃

כ

20

for ye were bought with a price: glorify God therefore in your body.

וּלְעִנְיַן אֲשֶׁר כְּתַבְתֶּם אֵלָי הִנֵּה טוֹב לְאָדָם שֶׁלּא יִגַּע בְּאִשָּׁה׃

א

1

Now concerning the things whereof ye wrote: It is good for a man not to touch a woman.

אַךְ מִפְּנֵי הַזְּנוּת תְּהִי לְכָל־אִישׁ אִשְׁתּוֹ וִיהִי לְכָל־אִשָּׁה בַּעְלָהּ׃

ב

2

But, because of fornications, let each man have his own wife, and let each woman have her own husband.

הָאִישׁ יְהִי יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ וּכְמוֹ־כֵן הָאִשָּׁה עִם בַּעְלָהּ׃

ג

3

Let the husband render unto the wife her due: and likewise also the wife unto the husband.

הָאִשָּׁה אֵין גּוּפָהּ בִּרְשׁוּתָהּ אֶלָּא בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ וּכְמוֹ־כֵן הָאִישׁ אֵין גּוּפוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אֶלָּא בִּרְשׁוּת אִשְׁתּוֹ׃

ד

4

The wife hath not power over her own body, but the husband: and likewise also the husband hath not power over his own body, but the wife.

אַל־תִּפָּרְדוּ זֶה מִזֶּה כִּי אִם מִדַּעַת שְׁנֵיכֶם לְפִי שָׁעָה לַעֲמוֹד (בְּתַעֲנִית וּ) בִתְפִלָּה וְתָשׁוּבוּ וְתִתְאַחֲדוּ פֶּן־יְנַסֶּה אֶתְכֶם הַשָּׂטָן בִּפְרִיצוּתְכֶם׃

ה

5

Defraud ye not one the other, except it be by consent for a season, that ye may give yourselves unto prayer, and may be together again, that Satan tempt you not because of your incontinency.

וַאֲנִי אׂמֵר זׂאת בְּדֶרֶךְ רְשׁוּת וְלׂא בְּדֶרֶךְ מִצְוָה׃

ו

6

But this I say by way of concession, not of commandment.

כִּי מִי יִתֵּן וְהָיָה כָל־אָדָם כָּמׂנִי אֲבָל כָּל־אָדָם יֶשׁ־לוֹ מַתְּנָתוֹ מֵאֵת הָאֱלׂהִים זֶה בְּכׂה וְזֶה בְכׂה׃

ז

7

Yet I would that all men were even as I myself. Howbeit each man hath his own gift from God, one after this manner, and another after that.

וְאֶל־הַפְּנוּיִם וְאֶל־הָאַלְמָנוֹת אׂמֵר אֲנִי כִּי־טוֹב לָהֶם לַעֲמׂד כָּכָה כְּמוֹ גַם־אָנִי׃

ח

8

But I say to the unmarried and to widows, It is good for them if they abide even as I.

אַךְ אִם־לׂא יוּכְלוּ לִכְבּשׁ אֶת־יִצְרָם יִשְׂאוּ כִּי־טוֹבִים נִשּׂוּאִין מֵאִישׁ לָהוּט אַחַר עֲבֵרָה׃

ט

9

But if they have not continency, let them marry: for it is better to marry than to burn.

וְעַל־הַנְּשׂוֹוֹאִים אֲנִי מְצַוֶּה וְלׂא מֵעַצְמִי כִּי אִם־מִדַּעַת הָאָדוֹן שֶׁלּא־תִפְרשׁ אִשָּׁה מִבַּעְלָהּ׃

י

10

But unto the married I give charge, yea not I, but the Lord, That the wife depart not from her husband

וְאִם־פָּרשׁ תִפְרׂשׂ מִמֶּנּוּ תֵּשֵׁב בְּלׂא אִישׁ אוֹ תִתְרַצֶּה לְבַעְלָהּ וְאִישׁ אַל־יְשַׁלַּח אֶת־אִשְׁתּוֹ׃

יא

11

(but should she depart, let her remain unmarried, or else be reconciled to her husband); and that the husband leave not his wife.

וְאֶל־הָאֲחֵרִים אׂמֵר אֲנִי שֶׁלּא מִדַּעַת הָאָדוֹן כִּי־תִהְיֶה לְאָח אִשָּׁה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מַאֲמִינָה וּרְצוֹנָהּ שֶׁתַּעֲמׂד עִמּוֹ אַל־יְשַׁלְּחֶנָּה׃

יב

12

But to the rest say I, not the Lord: If any brother hath an unbelieving wife, and she is content to dwell with him, let him not leave her.

וְאֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַאֲמִין וּרְצוֹנוֹ שֶׁיֵּשֵׁב עִמָּהּ אַל־תַּעַזְבֶנּוּ׃

יג

13

And the woman that hath an unbelieving husband, and he is content to dwell with her, let her not leave her husband.

כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַאֲמִין יִקָּדֵשׁ בָּאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מַּאֲמִינָה תִּקָּדֵשׁ בָּאִישׁ שֶׁאִם־לׂא כֵן הַדָּבָר בְּנֵיכֶם טְמֵאִים וְעַתָּה קְדוֹשִׁים הֵמָּה׃

יד

14

For the unbelieving husband is sanctified in the wife, and the unbelieving wife is sanctified in the brother: else were your children unclean; but now are they holy.

וּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין אִם בָּא לִפְרשׁ יִפְרשׁ וְהָאָח אוֹ הָאָחוֹת אֵינָם זְקוּקִים לָאֵלֶּה וַאֲנַחְנוּ לְשָׁלוֹם קְרָאָנוּ הָאֱלׂהִים׃

טו

15

Yet if the unbelieving departeth, let him depart: the brother or the sister is not under bondage in such cases: but God hath called us in peace.

כִּי מַה־תֵּדְעִי אַתְּ הָאִשָּׁה אִם־תּוֹשִׁיעִי אֶת־הָאִישׁ וּמַה־תֵּדַע אַתָּה הָאִישׁ אִם־תּוֹשִׁיעַ אֶת־הָאִשָּׁה׃

טז

16

For how knowest thou, O wife, whether thou shalt save thy husband? Or how knowest thou, O husband, whether thou shalt save thy wife?

רַק יִתְהַלֵּךְ כָּל־אִישׁ כְּפִי מַה־שֶּׁחָלַק לוֹ הָאֱלׂהִים וּכְפִי מַה־שֶּׁקָּרָא אׂתוֹ הָאָדוֹן וְכֵן־מְתַקֵּן אֲנִי בְּכָל־הַקְּהִלּוֹת׃

יז

17

Only, as the Lord hath distributed to each man, as God hath called each, so let him walk. And so ordain I in all the churches.

אִם־נִמּוֹל הַמְקׂרָא אַל־יִמְשׁׂךְ לוֹ עָרְלָה וְאִם־עָרֵל הוּא אַל־יִמּוֹל׃

יח

18

Was any man called being circumcised? Let him not become uncircumcised. Hath any been called in uncircumcision? Let him not be circumcised.

אֵין־הַמִּילָה נֶחְשְׁבָה וְאֵין־הָעָרְלָה נֶחְשָׁבָה כִּי אִם־לִשְׁמׂר מִצְוֹת הָאֱלׂהִים׃

יט

19

Circumcision is nothing, and uncircumcision is nothing; but the keeping of the commandments of God.

אִישׁ אִישׁ בְּמִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁמִּתּוֹכָהּ נִקְרָא בָּהּ יַעֲמׂד׃

כ

20

Let each man abide in that calling wherein he was called.

אִם־נִקְרֵאתָ וְאַתָּה עֶבֶד עַל־יֵרַע בְּעֵינֶךָ אֶלָּא אִם־תַּשִׂיג יָדְךָ לָצֵאת לַחָפְשִׁי בְּחַר בָּזֶה׃

כא

21

Wast thou called being a bondservant? Care not for it: nay, even if thou canst become free, use it rather.

כִּי־הַקָּרוּא בָאָדוֹן בִּהְיוֹתוֹ עֶבֶד מְשֻׁחֲרָר הוּא לָאָדוֹן וְכֵן הַקָּרוּא בִּהְיוֹתוֹ חָפְשִׁי עֶבֶד הוּא לַמָּשִׁיחַ׃

כב

22

For he that was called in the Lord being a bondservant, is the Lord’s freedman: likewise he that was called being free, is Christ’s bondservant.

בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם אַל־תִּהְיוּ עֲבָדִים לִבְנֵי־אָדָם׃

כג

23

Ye were bought with a price; become not bondservants of men.

אַחַי אִישׁ אִישׁ בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁמִּתּוֹכָהּ נִקְרָא בָּהּ יַעֲמׂד לִפְנֵי הָאֱלׂהִים׃

כד

24

Brethren, let each man, wherein he was called, therein abide with God.

וְעַל־דְּבַר הַבְּתוּלוֹת אֵין־לִי מִצְוָה מִפִּי הָאָדוֹן רַק אֲחַוֶּה דַעְתִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר־חַנַּנִי הָאָדוֹן לִהְיוֹת נֶאֱמָן׃

כה

25

Now concerning virgins I have no commandment of the Lord: but I give my judgment, as one that hath obtained mercy of the Lord to be trustworthy.

וַאֲנִי אׂמֵר כִּי־טוֹב לָאָדָם מִפְּנֵי הַצָּרָה הַקְּרוֹבָה כִּי־טוֹב לוֹ לַעֲמׂד כָּךְ׃

כו

26

I think therefore that this is good by reason of the distress that is upon us, namely, that it is good for a man to be as he is.

אִם־זָקוּק אַתָּה לְאִשָּׁה אַל־תְּבַקֵּשׁ לְהִפָּטֵר וְאִם־נִפְטַרְתָּ אַל־תְּבַקֵּשׁ אִשָּׁה׃

כז

27

Art thou bound unto a wife? Seek not to be loosed. Art thou loosed from a wife? Seek not a wife.

וְגַם כִּי־תִּקַּח אִשָּׁה אֵין בְּךָ חֵטְא וְהַבְּתוּלָה כִּי־תִהְיֶה לְאִישׁ אֵין בָּהּ חֵטְא אֲבָל יְבֹאוּם צָרוֹת בִּבְשָׂרָם וַאֲנִי חָס עֲלֵיכֶם׃

כח

28

But shouldest thou marry, thou hast not sinned; and if a virgin marry, she hath not sinned. Yet such shall have tribulation in the flesh: and I would spare you.

וְזׂאת אֲנִי אׂמֵר אַחַי כִּי הַשָּׁעָה דְּחוּקָה מֵעָתָּה עַל־כֵּן יִהְיוּ הַנְּשׂוּאִים כְּאִלּוּ אֵין־לָהֶם נָשִׁים׃

כט

29

But this I say, brethren, the time is shortened, that henceforth both those that have wives may be as though they had none;

וְהַבֹּכִים כְּאֵינָם בֹּכִים וְהַשְּׂמֵחִים כְּאֵינָם שְׂמֵחִים וְהַקּוֹנִים כְּאִלּוּ אֵין־קִנְיָן בְּיָדָם׃

ל

30

and those that weep, as though they wept not; and those that rejoice, as though they rejoiced not; and those that buy, as though they possessed not;

וְהַנֶּהֱנִים מִן־הָעוֹלָם הַזֶּה כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם הֲנָאָה מִמֶּנּוּ כִּי תַעֲבֹר צוּרַת הָעוֹלָם הַזֶּה׃

לא

31

and those that use the world, as not using it to the full: for the fashion of this world passeth away.

וַאֲנִי רְצוֹנִי שֶׁלּא תִהְיוּ נִטְרָדִים מִי שֶׁאֵין־לוֹ אִשָּׁה טָרוּד בַּאֲשֶׁר לָאָדוֹן אֵיךְ יִיטַב בְּעֵינֵי הָאָדוֹן׃

לב

32

But I would have you to be free from cares. He that is unmarried is careful for the things of the Lord, how he may please the Lord:

וּבַעַל אִשָּׁה טָרוּד בְּחֶפְצֵי הָעוֹלָם אֵיךְ יִיטַב בְּעֵינֵי הָאִשָּׁה וְאֵין לִבּוֹ תָּמִים׃

לג

33

but he that is married is careful for the things of the world, how he may please his wife,

וְאִשָּׁה פְנוּיָה וּבְתוּלָה טְרוּדָה בַּאֲשֶׁר לָאָדוֹן וְלִהְיוֹת קְדוֹשָׁה גַּם בְּגוּפָהּ גַּם בְּרוּחָהּ וּבְעוּלַת בַּעַל טְרוּדָה הִיא בְּחֶפְצֵי הָעוֹלָם שֶׁתִּיטַב בְּעֵינֵי בַעְלָהּ׃

לד

34

and is divided. So also the woman that is unmarried and the virgin is careful for the things of the Lord, that she may be holy both in body and in spirit: but she that is married is careful for the things of the world, how she may please her husband.

וְכֵן אֲנִי אׂמֵר לְטוֹב לָכֶם וְלׂא לְהַשְׁלִיךְ פַּח עֲלֵיכֶם כִּי אִם־לְהַנְהָגָה טוֹבָה וּלְמַעַן תִּהְיוּ נְכוֹנִים תָּמִיד לִקְרַאת הָאָדוֹן בְּאֵין מַעְצוֹר׃

לה

35

And this I say for your own profit; not that I may cast a snare upon you, but for that which is seemly, and that ye may attend upon the Lord without distraction.

וְכִי־יׂאמַר אִישׁ שֶׁהוּא עׂשֶׂה בְּבִתּוֹ הַבְּתוּלָה שֶׁלּא כְהׂגֶן אִם־יַעֲבֹר עָלֶיהָ פִּרְקָהּ וּדְבַר צׂרֶךְ הוּא אָז יַעֲשֶׂה לָהּ כִּרְצוֹנוֹ אֵין בּוֹ חֵטְא יַשִּׂיאֶנָּה׃

לו

36

But if any man thinketh that he behaveth himself unseemly toward his virgin daughter, if she be past the flower of her age, and if need so requireth, let him do what he will; he sinneth not; let them marry.

וּמִי שֶׁהוּא נָכוֹן בְּלִבּוֹ וְאֵינֶנּוּ מֻכְרָח כִּי אִם־יָכׂל לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ וְגָמַר בְּלִבּוֹ לִשְׁמׂר אֶת בִּתּוֹ הַבְּתוּלָה טוֹב הוּא עׂשֶׂה׃

לז

37

But he that standeth stedfast in his heart, having no necessity, but hath power as touching in his own heart, to keep his own virgin daughter, shall do well.

לָכֵן הַמַּשִּׂיא אׂתָהּ עׂשֶׂה טוֹב וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַשִּׂיא עׂשֶׂה טוֹב מִמֶּנּוּ׃

לח

38

So then both he that giveth his own virgin daughter in marriage doeth well; and he that giveth her not in marriage shall do better.

הָאִשָּׁה זְקוּקָה לְבַעְלָהּ מִן־הַתּוֹרָה כָּל־זְמַן שֶׁהוּא חָי וּכְשֶׁמֵּת בַּעְלָהּ מֻתֶּרֶת הִיא לְהִנָּשֵׂא לְמִי שֶׁתִּרְצֶה וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה בָאָדוֹן׃

לט

39

A wife is bound for so long time as her husband liveth; but if the husband be dead, she is free to be married to whom she will; only in the Lord.

וְאַשְׁרֶיהָ אִם־תַּעֲמׂד פְּנוּיָה זׂאת דַּעְתִּי וְאׂמַר כִּי רוּחַ אֱלׂהִים גַּם־בִּי׃

מ

40

But she is happier if she abide as she is, after my judgment: and I think that I also have the Spirit of God.

וְעַל־דְּבַר זִבְחֵי הָאֱלִילִים יָדַעְנוּ שֶׁכֻּלָּנוּ יֶשׁ־לָנוּ דָעַת הַדַּעַת תַּגְבִּיהַּ לֵב וְהָאַהֲבָה הִיא הַבּוֹנָה׃

א

1

Now concerning things sacrificed to idols: We know that we all have knowledge. Knowledge puffeth up, but love edifieth.

הָאׂמֵר שֶׁהוּא יׂדֵעַ דָּבָר עוֹדֶנּוּ לׂא־יָדַע כַּאֲשֶׁר רָאוּי לוֹ׃

ב

2

If any man thinketh that he knoweth anything, he knoweth not yet as he ought to know;

אֲבָל הָאׂהֵב אֶת־הָאֱלׂהִים הוּא נוֹדַע לוֹ׃

ג

3

but if any man loveth God, the same is known by him.

וְעַל־דְּבַר אֲכִילַת זִבְחֵי הָאֱֱלִילִים יָדַעְנוּ כִּי־אֵין אֱלִיל בָּעוֹלָם וְאֵין אֱלׂהִים בִּלְתִּי אֶחָד׃

ד

4

Concerning therefore the eating of things sacrificed to idols, we know that no idol is anything in the world, and that there is no God but one.

וְאַף כִּי־יֵשׁ מִי שֶׁנִּקְרָאִים אֱלׂהִים בֵּין־בַּשָּׁמַיִם בֵּין־בָּאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יֵשׁ אֱלׂהִים רַבִּים וַאֲדׂנִים רַבִּים׃

ה

5

For though there be that are called gods, whether in heaven or on earth; as there are gods many, and lords many;

אָמְנָם לָנוּ רַק־אֵל אֶחָד הָאָב אֲשֶׁר הַכּׂל מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ אֵלָיו וְאָדוֹן אֶחָד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הַכּׂל עַל־יָדוֹ וַאֲנַחְנוּ עַל־יָדוֹ׃

ו

6

yet to us there is one God, the Father, of whom are all things, and we unto him; and one Lord, Jesus Christ, through whom are all things, and we through him.

אַךְ לׂא בְכֻלָּם הַדָּעַת כִּי יֵשׁ זׂכְרִים עוֹד אֶת־הָאֱלִיל וְאׂכְלִים כֶּאֱכׂל זֶבַח אֱלִיל וְלִבָּם הֶחָלוּשׁ יִתְגָּאָל׃

ז

7

Howbeit there is not in all men that knowledge: but some, being used until now to the idol, eat as of a thing sacrificed to an idol; and their conscience being weak is defiled.

וְהַמַּאֲכָל לׂא יְקָרֵב אׂתָנוּ לֵאלׂהִים כִּי אִם־נׂאכַל אֵין־לָנוּ יִתְרוֹן וְאִם־לׂא נׂאכַל לׂא נִגָּרֵעַ׃

ח

8

But food will not commend us to God: neither, if we eat not, are we the worse; nor, if we eat, are we the better.

אֲבָל הִזָּהֵרוּ פֶּן־יִהְיֶה אׂתוֹ הָרִשְׁיוֹן שֶׁלָּכֶם לְמִכְשׁׂל לַחַלָּשִׁים׃

ט

9

But take heed lest by any means this liberty of yours become a stumblingblock to the weak.

כִּי הָרׂאֶה אׂתְךָ אֲשֶׁר לְךָ הַדַּעַת מֵסֵב בְּבֵית אֱלִילִים הֲלׂא הַחַלָּשׁ יָעׂז בְּרוּחוֹ לֶאֱכׂל מִזִּבְחֵי אֱלִילִים׃

י

10

For if a man see thee who hast knowledge sitting at meat in an idol’s temple, will not his conscience, if he is weak, be emboldened to eat things sacrificed to idols?

וְיׂאבַד עַל־יְדֵי דַעְתְּךָ אָחִיךָ הַחַלָּשׁ אֲשֶׁר לְמַעֲנוֹ מֵת הַמָּשִׁיחַ׃

יא

11

For through thy knowledge he that is weak perisheth, the brother for whose sake Christ died.

וְאִם־כָּכָה תֶּחֶטְאוּ לַאֲחֵיכֶם וְתַכְאִיבוּ אֶת־רוּחָם הֶחָלוּשׁ לַמָּשִׁיחַ אַתֶּם חׂטְאִים׃

יב

12

And thus, sinning against the brethren, and wounding their conscience when it is weak, ye sin against Christ.

עַל־כֵּן אִם־מַאֲכָלִי מַכְשִׁיל אֶת־אָחִי לׂא־אׂכַל בָּשָׂר לְעוֹלָם פֶּן־אַכְשִׁיל אֶת־אָחִי׃

יג

13

Wherefore, if meat causeth my brother to stumble, I will eat no flesh for evermore, that I cause not my brother to stumble.

טהֲלׂא שָׁלִיחַ אָנׂכִי הֲלׂא חָפְשִׁי אָנׂכִי הֲלׂא רָאִיתִי אֶת־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדׂנֵינוּ הֲלׂא פָּעֳלִי אַתֶּם בַּאֲדׂנֵינוּ׃

א

1

Am I not free? Am I not an apostle? Have I not seen Jesus our Lord? Are not ye my work in the Lord?

וְאִם־אֵינֶנִּי שָׁלִיחַ לַאֲחֵרִים לָכֶם שָׁלִיחַ אָנִי כִּי חוֹתַם שְׁלִיחוּתִי אַתֶּם בַּאֲדׂנֵינוּ׃

ב

2

If to others I am not an apostle, yet at least I am to you; for the seal of mine apostleship are ye in the Lord.

וּכְנֶגֶד הַדָּנִים אוֹתִי אֲנִי אׂמֵר׃

ג

3

My defence to them that examine me is this.

הַאֵין רְשׁוּת בְּיָדֵנוּ לֶאֱכׂל וְלִשְׁתּוֹת׃

ד

4

Have we no right to eat and to drink?

הַאֵַין רְשׁוּת בְּיָדֵנוּ לְהוֹלִיךְ עִמָּנוּ אָחוֹת לְאִשָּׁה כַּשְּׁלִיחִים הָאֲחֵרִים וְכַאֲחֵי הָאָדוֹן וּכְמוֹ כֵיפָא׃

ה

5

Have we no right to lead about a wife that is a believer, even as the rest of the apostles, and the brethren of the Lord, and Cephas?

אִם־לִי לְבַדִּי וּלְבַר־נַבָּא לׂא נִתְּנָה רְשׁוּת לַחֲדׂל לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה׃

ו

6

Or I only and Barnabas, have we not a right to forbear working?

מִי יָצָא בַצָּבָא וּפַרְנַסְתּוֹ עָלָיו מִי נָטַע כֶּרֶם וְלׂא יׂאכַל אֶת־פִּרְיוֹ מִי רׂעֶה עֵדֶר וּמֵחֲלֵב הָעֵדֶר לׂא יׂאכַל׃

ז

7

What soldier ever serveth at his own charges? who planteth a vineyard, and eateth not the fruit thereof? Or who feedeth a flock, and eateth not of the milk of the flock?

הַכְדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם אֲנִי מְדַבֵּר כָּזׂאת הֲלׂא גַם־הַתּוֹרָה אׂמֶרֶת כֵּן׃

ח

8

Do I speak these things after the manner of men? or saith not the law also the same?

כִּי כָתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה לׂא־תַחְסׂם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ׃

ט

9

For it is written in the law of Moses, Thou shalt not muzzle the ox when he treadeth out the corn. Is it for the oxen that God careth,

הֲלַשְּׁוָרִים חוֹשֵׁשׁ הָאֱלׂהִים אוֹ רַק־לְמַעֲנֵנוּ מְדַבֵּר אָכֵן לְמַעֲנֵנוּ נִכְתַּב כִּי הַחׂרֵשׁ יַחֲרׂשׂ אֱלֵי־תִקְוָה וְהַדָּשׁ יָדוּשׁ אֱלֵי־תִקְוָה לָקַחַת חֶלְקוֹ בַתִּקְוָה׃

י

10

or saith he it assuredly for our sake? Yea, for our sake it was written: because he that ploweth ought to plow in hope, and he that thresheth, to thresh in hope of partaking.

אִם־זָרַעְנוּ בָכֶם עִנְיְנֵי הָרוּחַ הֲדָבָר גָּדוֹל הוּא שֶׁנִּקְצׂר מִכֶּם עִנְיְנֵי הַבָּשָׂר׃

יא

11

If we sowed unto you spiritual things, is it a great matter if we shall reap your carnal things?

וְאִם לַאֲחֵרִים יֵשׁ רְשׁוּת עֲלֵיכֶם הֲלׂא יוֹתֵר לָנוּ אֲבָל לׂא עָשִׂינוּ כָּרְשׁוּת הַזּׂאת כִּי אִם־סָבַלְנוּ אֶת־הַכּׂל לְבִלְתִּי־שׂוֹוֹם מַעְצׂר לִבְשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ׃

יב

12

If others partake of this right over you, do not we yet more? Nevertheless we did not use this right; but we bear all things, that we may cause no hindrance to the gospel of Christ.

הֲלׂא יְדָעְתֶּם כִּי עׂבְדֵי עֲבֹדַת הַקּׂדֶשׁ אׂכְלִים מִן־הַקֳּדָשִׁים וּמְשָׁרֲתֵי הַמִּזְבֵּחַ לׂקְחִים חֶלְקָם בַּמִּזְבֵּחַ׃

יג

13

Know ye not that they that minister about sacred things eat of the things of the temple, and they that wait upon the altar have their portion with the altar?

כֵּן תִּקֵּן אֲדׂנֵינוּ גַּם־הוּא שֶׁיִּחְיוּ הַמְבַשְּׂרִים מִן־הַבְּשׂוֹרָה׃

יד

14

Even so did the Lord ordain that they that proclaim the gospel should live of the gospel.

וְאָנׂכִי לׂא עָשִׂיתִי כְּאַחַת מֵאֵלֶּה וְגַם לׂא־כָתַבְתִּי זׂאת לְמַעַן יֵעָשֶׂה־לִּי כֵּן כִּי־טוֹב לִי הַמָּוֶת מֵאֲשֶׁר יָשִׂים אִישׁ אֶת־תִּפְאַרְתִּי לָרִיק׃

טו

15

But I have used none of these things: and I write not these things that it may be so done in my case; for it were good for me rather to die, than that any man should make my glorifying void.

אִם־אֲבַשֵּׂר אֶת־הַבְּשׂוֹרָה אֵין־לִי לְהִתְפָּאֵר כִּי־הַחוֹבָה מֻטֶּלֶת עָלַי וְאוֹי לִי אִם־לׂא אֲבַשֵּׂר׃

טז

16

For if I preach the gospel, I have nothing to glory of; for necessity is laid upon me; for woe is unto me, if I preach not the gospel.

כִּי אִם־בִּרְצוֹנִי אֶעֱשֶׂה יִהְיֶה־לִּי שָׂכָר וְאִם־שֶׁלּא בִרְצוֹנִי פְּקֻדַּת מִשְׁמַרְתִּי הִיא׃

יז

17

For if I do this of mine own will, I have a reward: but if not of mine own will, I have a stewardship intrusted to me.

וְעַתָּה מַה־שְּׂכָרִי הֲלׂא שֶׁאֲבַשֵּׂר בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ בְּלׂא־מְחִיר לְבִלְתִּי הִשְׁתַּמֵּשׁ לַהֲנָאַת עַצְמִי בָּרְשׁוּת הַנִּתְּנָה־־לִּי בַּבְּשׂוֹרָה׃

יח

18

What then is my reward? That, when I preach the gospel, I may make the gospel without charge, so as not to use to the full my right in the gospel.

כִּי בִּהְיוֹתִי חָפְשִׁי מִכּׂל עָשִׂיתִי עַצְמִי עֶבֶד לְכָל־אָדָם לִקְנוֹת אֶת־הָרַבִּים׃

יט

19

For though I was free from all men, I brought myself under bondage to all, that I might gain the more.

וָאֶהִי לַיְּהוּדִים כִּיהוּדִי לִקְנוֹת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הֵם תַּחַת הַתּוֹרָה לָהֶם הָיִיתִי כְּמִי שֶׁתַּחַת הַתּוֹרָה אַף כִּי־אֲנִי אֵינֶנִּי תַּחַת הַתּוֹרָה לְמַעַן קְנוֹת אוֹתָם שֶׁהֵם תַּחַת הַתּוֹרָה׃

כ

20

And to the Jews I became as a Jew, that I might gain Jews; to them that are under the law, as under the law, not being myself under the law, that I might gain them that are under the law;

לְאׂתָם שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה הָיִיתִי כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ תּוֹרָה אַף עַל־פִּי שֶׁאֵינֶנִּי בְּלׂא־תוֹרַת אֱלׂהִים כִּי־תוֹרַת הַמָּשִׁיחַ תּוֹרָתִי לְמַעַן קְנוֹת אוֹתָם שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה׃

כא

21

to them that are without law, as without law, not being without law to God, but under law to Christ, that I might gain them that are without law.

וְלַחַלָּשִׁים הָיִיתִי כְחַלָּשׁ לִקְנוֹת אֶת־הַחַלָּשִׁים הַכּׂל לְכֻלָּם נִהְיֵיתִי לְמַעַן אוֹשִׁיעַ אֲחָדִים עַל כָּל־פָּנִים׃

כב

22

To the weak I became weak, that I might gain the weak: I am become all things to all men, that I may by all means save some.

וְאֶת־זׂאת אֲנִי עׂשֶׂה בַּעֲבוּר הַבְּשׂוֹרָה לְמַעַן יִהְיֶה חֶלְקִי בָּהּ׃

כג

23

And I do all things for the gospel’s sake, that I may be a joint partaker thereof.

הֲלׂא יְדַעְתֶּם כִּי־הָרָצִים בָּאִצְטַדְיוֹן כֻּלָּם רָצִים וְאֶחָד יִזְכֶּה בִּשְׂכַר הַנִּצָּחוֹן כֵּן רוּצוּ לְמַעַן תִּזְכּוּ בוֹ׃

כד

24

Know ye not that they that run in a race run all, but one receiveth the prize? Even so run; that ye may attain.

וְכָל־הָעׂמֵד לְהִתְגּוֹשֵׁשׁ יִנָּזֵר מִכָּל־דָּבָר הֵמָּה לָקַחַת כֶּתֶר נִפְסָד וַאֲנַחְנוּ לָקַחַת כֶּתֶר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נִפְסָד׃

כה

25

And every man that striveth in the games exerciseth self-control in all things. Now they do it to receive a corruptible crown; but we an incorruptible.

לָכֵן הִנְנִי רָץ לׂא כְּמוֹ בַחֲשֵׁכָה הִנְנִי נִלְחָם לׂא כְּהוֹלֶם רוּחַ׃

כו

26

I therefore so run, as not uncertainly; so fight I, as not beating the air:

כִּי אִם־אֲדַכֵּא אֶת־גּוּפִי וַאֲשַׁעְבְּדֶנּוּ שֶּׁלּא־אֶהְיֶה אֲנִי הַקּוֹרֵא לַאֲחֵרִים נֶאֱלָח בְּעַצְמִי׃

כז

27

but I buffet my body, and bring it into bondage: lest by any means, after that I have preached to others, I myself should be rejected.

וְלׂא אֲכַחֵד מִכֶּם אֶחָי שֶׁאֲבוֹתֵינוּ הָיוּ כֻלָּם תַּחַת הֶעָנָן וְכֻלָּם עָבְרוּ בְּתוֹךְ הַיָּם׃

א

1

For I would not, brethren, have you ignorant, that our fathers were all under the cloud, and all passed through the sea;

וְכֻלָּם נִטְבְּלוּ לְמשֶׁה בֶּעָנָן וּבַיָּם׃

ב

2

and were all baptized unto Moses in the cloud and in the sea;

וְכֻלָּם אָכְלוּ מַאֲכָל אֶחָד רוּחָנִי׃

ג

3

and did all eat the same spiritual food;

וְכֻלָּם שָׁתוּ מַשְׁקֶה אֶחָד רוּחָנִי כִּי שָׁתוּ מִן־הַצּוּר הָרוּחָנִי הַהׂלֵךְ עִמָּהֶם וְהַצּוּר הַהוּא הַמָּשִׁיחַ׃

ד

4

and did all drink the same spiritual drink: for they drank of a spiritual rock that followed them: and the rock was Christ.

אֲבָל רֻבָּם לׂא רָצָה בָם הָאֱלׂהִים וּפִגְרֵיהֶם נָפְלוּ בַמִּדְבָּר׃

ה

5

Howbeit with most of them God was not well pleased: for they were overthrown in the wilderness.

וְכָל־זׂאת הָיְתָה־לָּנוּ לְמוֹפֵת לְבִלְתִּי הִתְאַוּׂת לְרָעָה כַּאֲשֶׁר הִתְאַוּוּ גַּם־הֵמָּה׃

ו

6

Now these things were our examples, to the intent we should not lust after evil things, as they also lusted.

וְלׂא תִהְיוּ עׂבְדֵי אֱלִילִים כַּאֲשֶׁר הָיוּ מִקְצָתָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכׂל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק׃

ז

7

Neither be ye idolaters, as were some of them; as it is written, The people sat down to eat and drink, and rose up to play.

וְלׂא־נִהְיֶה זׂנִים כַּאֲשֶׁר זָנוּ מִקְצָתָם וַיִּפְּלוּ בְּיוֹם אֶחָד שְׁלׂשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ׃

ח

8

Neither let us commit fornication, as some of them committed, and fell in one day three and twenty thousand.

וְלׂא־נְנַסֶּה אֶת־יְהוָֹה כַּאֲשֶׁר נִסּוּהוּ מִקְצָתָם וַיְאַבְּדוּם הַנְּחָשִׁים׃

ט

9

Neither let us make trial of the Lord, as some of them made trial, and perished by the serpents.

גַּם־לׂא תַלִּינוּ כַּאֲשֶׁר הִלִּינוּ מִקְצָתָם וַיָּמוּתוּ בְּיַד הַמַּשְׁחִית׃

י

10

Neither murmur ye, as some of them murmured, and perished by the destroyer.

כָּל־זׂאת מְצָאָתַם לִהְיוֹת לְמוֹפֵת וַתִּכָּתֵב לְמוּסָר לָנוּ אֲשֶׁר־הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ קִצֵּי עוֹלָמִים׃

יא

11

Now these things happened unto them by way of example; and they were written for our admonition, upon whom the ends of the ages are come.

לָכֵן הָאׂמֵר בְּנַפְשׁוֹ אֲנִי עׂמֵד יֵרֶא פֶּן־יִפּוֹל׃

יב

12

Wherefore let him that thinketh he standeth take heed lest he fall.

עֲדַיִן לׂא־בָא עֲלֵיכֶם נִסָּיוֹן בִּלְתִּי כְּדֶרֶךְ בְּנֵי־אָדָם כִּי־נֶאֱמָן הוּא הָאֱלׂהִים אֲשֶׁר לׂא יַנִּיחַ לְנַסּוֹת אֶתְכֶם יוֹתֵר עַל כּׂחֲכֶם כִּי אִם־יִתֵּן עִם־הַנִּסָּיוֹן גַּם־אַחֲרִיתוֹ כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ שְׂאֵת׃

יג

13

There hath no temptation taken you but such as man can bear: but God is faithful, who will not suffer you to be tempted above that ye are able; but will with the temptation make also the way of escape, that ye may be able to endure it.

עַל־כֵּן חֲבִיבָי רַחֲקוּ מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים׃

יד

14

Wherefore, my beloved, flee from idolatry.

כְּדַבֵּר אֶל־נְבוֹנִים אֲנִי מְדַבֵּר וְאַתֶּם בִּינוּ אֵת אֲשֶׁר אׂמַר׃

טו

15

I speak as to wise men; judge ye what I say.

כּוֹס שֶׁל־בְּרָכָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְבָרֲכִים עָלָיו הֲלׂא הוּא מְחַבֵּר אׂתָנוּ לְדָמוֹ שֶׁל־הַמָּשִׁיחַ וְהַלֶּחֶם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בֹצְעִים הֲלׂא הוּא מְחַבֵּר אׂתָנוּ לְגוּפוֹ שֶׁל־הַמָּשִׁיחַ׃

טז

16

The cup of blessing which we bless, is it not a communion of the blood of Christ? The bread which we break, is it not a communion of the body of Christ?

כִּי־לֶחֶם אֶחָד הוּא לָכֵן גּוּף אֶחָד אֲנַחְנוּ הָרַבִּים מִפְּנֵי שֶׂחֵלֶק לְכֻלָּנוּ בַּלֶּחֶם הָאֶחָד׃

יז

17

seeing that we, who are many, are one bread, one body: for we are all partake of the one bread.

הַבִּיטוּ אֶל־יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּפִי הַבָּשָׂר הֲלׂא אׂכְלֵי הַזְּבָחִים חַבְרֵי הַמִּזְבֵּחַ הֵמָּה׃

יח

18

Behold Israel after the flesh: have not they that eat the sacrifices communion with the altar?

וְעַתָּה מָה אׂמַר הֲיֵשׁ מַמָּשׁ בָּאֱלִיל אִם־יֵשׁ מַמָּשׁ בְּזִבְחֵי אֱלִילִים׃

יט

19

What say I then? that a thing sacrificed to idols is anything, or that an idol is anything?

אֶלָּא מַה־שֶּׁיִּזְבְּחוּ הַגּוֹיִם לַשֵּׁדִים הֵם זׂבְחִים וְלׂא לֵאלׂהִים וַאֲנִי אֵין רְצוֹנִי שֶׁתִּהְיוּ חֲבֵרִים לַשֵּׁדִים׃

כ

20

But I say, that the things which the Gentiles sacrifice, they sacrifice to demons, and not to God: and I would not that ye should have communion with demons.

לׂא תוּכְלוּ לִשְׁתּוֹת כּוֹס אֲדׂנֵינוּ וְכוֹס הַשֵּׁדִים יָחַד וְלׂא יִהְיֶה חֵלֶק לָכֶם בְּשֻׁלְחַן אֲדׂנֵינוּ וּבְשֻׁלְחַן הַשֵּׁדִים׃

כא

21

Ye cannot drink the cup of the Lord, and the cup of demons: ye cannot partake of the table of the Lord, and of the table of demons.

הֲנָעֵז לְהַקְנִיא אֶת־אֲדׂנֵינוּ הֲכִי חֲזָקִים אֲנַחְנוּ מִמֶּנּוּ׃

כב

22

Or do we provoke the Lord to jealousy? are we stronger than he?

הַכּׂל רְשׁוּת לִי אֲבָל לׂא כָל־דָּבָר מוֹעִיל הַכּׂל רְשׁוּת לִי אֲבָל לׂא כָל־דָּבָר בֹּנֶה׃

כג

23

All things are lawful; but not all things are expedient. All things are lawful; but not all things edify.

אִישׁ אַל־יְבַקֵּשׁ דָּבָר לְעַצְמוֹ כִּי אִם־לְרֵעֵהוּ׃

כד

24

Let no man seek his own, but each his neighbor’s good.

כָּל־הַנִּמְכָּר בַּשּׁוּק אׂתוֹ תׂאכֵלוּ וְאַל־תַּחְקְרוּ מִפְּנֵי מִכְשׁׂל הַלֵּב׃

כה

25

Whatsoever is sold in the shambles, eat, asking no question for conscience’ sake,

כִּי לַיְהוָֹה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ׃

כו

26

for the earth is the Lord’s, and the fulness thereof.

וְאִם־יִקְרָא אֶתְכֶם אִישׁ מֵאֲשֶׁר אֵינָם מַאֲמִינִים וּרְצוֹנְכֶם לָלֶכֶת אֵלָיו אָכוֹל תּׂאכְלוּ מִכּׂל אֲשֶׁר־יָשִׂימוּ לִפְנֵיכֶם וְאַל־תַּחְקְרוּ מִפְּנֵי מִכְשׁוֹל הַלֵּב׃

כז

27

If one of them that believe not biddeth you to a feast, and ye are disposed to go; whatsoever is set before you, eat, asking no question for conscience’ sake.

וְכִי־יׂאמַר לָכֶם אִישׁ זֶה הוּא זֶבַח אֱלִילִים אַל־תּׂאכְלוּ מִפְּנֵי אׂתוֹ הַמּוֹדִיעַ וּמִפְּנֵי מִכְשׁוֹל הַלֵּב (כִּי לַיְהוָֹה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ)׃

כח

28

But if any man say unto you, This hath been offered in sacrifice, eat not, for his sake that showed it, and for conscience sake:

וְהַלֵּב שֶׁאֲנִי אׂמֵר לׂא לִבְּךָ כִּי אִם־לֵב רֵעֶךָ כִּי לָמָּה־זֶּה תִּדּוֹן חֵרוּתִי עַל־יְדֵי לֵב הָאַחֵר׃

כט

29

conscience, I say, not thine own, but the other’s; for why is my liberty judged by another conscience?

וְאִם־אׂכֵל אֲנִי בִּבְרָכָה לָמָּה יֵצֵא לִי שֵׁם רַע עַל־הַדָּבָר שֶׁאֲנִי מְבָרֵךְ עָלָיו׃

ל

30

If I partake with thankfulness, why am I evil spoken of for that for which I give thanks?

לָכֵן אִם תּׂאכְלוּ וְאִם־תִּשְׁתּוּ אוֹ־תַעֲשׂוֹוֹ דָבָר עֲשׂוֹוֹ הַכּׂל לִכְבוֹד אֱלׂהִים׃

לא

31

Whether therefore ye eat, or drink, or whatsoever ye do, do all to the glory of God.

וְאַל־תִּתְּנוּ מִכְשׁׂל לׂא לַיְּהוּדִים וְלׂא לַיְּוָנִים וְלׂא לִקְהִלַּת אֱלׂהִים׃

לב

32

Give no occasions of stumbling, either to Jews, or to Greeks, or to the church of God:

כַּאֲשֶׁר גַּם־אָנׂכִי מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת רָצוּי לַכּׂל בַּכּׂל וְלׂא אֲבַקֵּשׁ תּוֹעֶלֶת עַצְמִי כִּי־אִם תּוֹעֶלֶת הָרַבִּים לְמַעַן יִוָּשֵׁעוּ׃

לג

33

even as I also please all men in all things, not seeking mine own profit, but the profit of the many, that they may be saved.

לְכוּ בְּעִקְּבוֹתָי כַּאֲשֶׁר גַּם־אֲנִי הׂלֵךְ בְּעִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ׃

א

1

Be ye imitators of me, even as I also am of Christ.

וְעַל־זׂאת אֲנִי מְשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם אֶחָי שֶׁזְּכַרְתֶּם אׂתִי בַּכּׂל לִשְׁמׂר אֶת־הַקַּבָּלוֹת כַּאֲשֶׁר מָסַרְתִּי לָכֶם׃

ב

2

Now I praise you that ye remember me in all things, and hold fast the traditions, even as I delivered them to you.

וּרְצוֹנִי שֶׁתִּהְיוּ יׂדְעִים שֶׁרׂאשׁ כָּל־אִישׁ הַמָּשִׁיחַ וְרׂאשׁ הָאִשָּׁה הָאִישׁ וְרׂאשׁ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאֱלׂהִים׃

ג

3

But I would have you know, that the head of every man is Christ; and the head of the woman is the man; and the head of Christ is God.

כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל אוֹ יִתְנַבֵּא וְרׂאשׁוֹ מְכֻסֶּה מְנַוֵּל הוּא אֶת־רׂאשׁוֹ׃

ד

4

Every man praying or prophesying, having his head covered, dishonoreth his head.

וְכָל־אִשָּׁה אֲשֶׁר תִּתְפַּלֵּל אוֹ תִתְנַבֵּא וְרׂאשָׁהּ פָּרוּעַ אֶת־רׂאשָׁהּ הִיא מְנַוָּלֶת כִּי שָׁוָה הִיא לִמְגֻלָּחָה׃

ה

5

But every woman praying or prophesying with her head unveiled dishonoreth her head; for it is one and the same thing as if she were shaven.

כִּי הָאִשָּׁה אִם־לׂא תִתְכַּסֶּה גַּם תִּתְגַּלָּח וְאִם־בִּזָּיוֹן הוּא לָאִשָּׁה לָגׂז אוֹ לְגַלֵּחַ אֶת־שְׂעָרָהּ תִּתְכַּסֶּה׃

ו

6

For if a woman is not veiled, let her also be shorn: but if it is a shame to a woman to be shorn or shaven, let her be veiled.

אָמְנָם הָאִישׁ אֵינֶנּוּ חַיָּב לְכַסּוֹת אֶת־רׂאשׁוֹ כִּי הוּא צֶלֶם אֱלׂהִים וּכְבוֹדוֹ וְהָאִשָּׁה הִיא כְּבוֹד הָאִישׁ׃

ז

7

For a man indeed ought not to have his head veiled, forasmuch as he is the image and glory of God: but the woman is the glory of the man.

כִּי אֵין־הָאִישׁ מִן־הָאִשָּׁה כִּי אִם־הָאִשָּׁה מִן־הָאִישׁ׃

ח

8

For the man is not of the woman; but the woman of the man:

גַּם־לׂא־נִבְרָא הָאִישׁ בַּעֲבוּר הָאִשָּׁה כִּי אִם־הָאִשָּׁה בַּעֲבוּר הָאִישׁ׃

ט

9

for neither was the man created for the woman; but the woman for the man:

עַל־כֵּן הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת אוֹת מִשְׁמַעְתָּהּ עַל־רׂאשָׁהּ בַּעֲבוּר הַמַּלְאָכִים׃

י

10

for this cause ought the woman to have a sign of authority on her head, because of the angels.

אֲבַָל אֵין הָאִישׁ בְּלׂא אִשָּׁה וְאֵין הָאִשָּׁה בְּלׂא אִישׁ בָּאָדוֹן׃

יא

11

Nevertheless, neither is the woman without the man, nor the man without the woman, in the Lord.

כִּי כַּאֲשֶׁר הָאִשָּׁה מִן־הָאִישׁ כֵּן גַּם־הָאִישׁ עַל־יְדֵי הָאִשָּׁה וְכָל־אֵלֶּה מֵאֱלׂהִים׃

יב

12

For as the woman is of the man, so is the man also by the woman; but all things are of God.

שִׁפְטוּ־נָא בְנַפְשְׁכֶם הֲנָאֲוָה לְאִשָּׁה לְהִתְפַּלֵּל אֶל־הָאֱלׂהִים וְרׂאשָׁהּ מְגֻלָּה׃

יג

13

Judge ye in yourselves: is it seemly that a woman pray unto God unveiled?

וַהֲלׂא תִלְמְדוּ מִנּוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם כִּי אִישׁ אֲשֶׁר יְגַדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רׂאשׁוֹ חֶרְפָּה הִיא לוֹ׃

יד

14

Doth not even nature itself teach you, that, if a man have long hair, it is a dishonor to him?

אֲבָל הָאִשָּׁה כִּי תְגַדֵּל שְׂעָרָהּ פְּאֵר הוּא לָהּ כִּי־נִתָּן לָהּ הַשֵּׂעָר לְצָנִיף׃

טו

15

But if a woman have long hair, it is a glory to her: for her hair is given her for a covering.

וְאִם־יֶאֱהַב אִישׁ לָרִיב לׂא זוּ דַרְכֵּנוּ וְלׂא דֶרֶךְ קְהִלּוֹת הָאֱלׂהִים׃

טז

16

But if any man seemeth to be contentious, we have no such custom, neither the churches of God.

וְהִנֵּה בְּצַוּׂתִי אֶת־זׂאת לׂא אוּכַל לְשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם עַל־אֲשֶׁר תֵּאָסְפוּ יַחַד לׂא לְטוֹבָה כִּי אִם־לְרָעָה׃

יז

17

But in giving you this charge, I praise you not, that ye come together not for the better but for the worse.

כִּי שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ מַחֲלׂקוֹת בֵּינֵיכֶם כְּשֶׁתִּוָּעֲדוּ בַקָּהָל וּמִקְצָת הַדָּבָר אֲנִי מַאֲמִין׃

יח

18

For first of all, when ye come together in the church, I hear that divisions exist among you; and I partly believe it.

כִּי כִּתּוֹת צְרִיכוֹת לִהְיוֹת בֵּינֵיכֶם לְמַעַן יִוָּדְעוּ הַנֶּאֱמָנִים שֶׁבָּכֶם׃

יט

19

For there must be also factions among you, that they that are approved may be made manifest among you.

וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר תֵּאָסְפוּ יָחַד אֵין־זֶה לֶאֱכׂל סְעוּדָתוֹ שֶׁל־הָאָדוֹן׃

כ

20

When therefore ye assemble yourselves together, it is not possible to eat the Lord’s supper:

כִּי כָל־אֶחָד מַקְדִּים לָקַחַת סְעוּדָתוֹ בְּשַׁעַת הָאֲכִילָה וְזֶה יִרְעַב וְזֶה יִשְׁתַּכָּר׃

כא

21

for in your eating each one taketh before other his own supper; and one is hungry, and another is drunken.

הֲכִי אֵין לָכֶם בָּתִּים לֶאֱכׂל וְזִשְׁתּוֹת אוֹ הֲתָבוּזוּ אֶת־קְהַל אֱלׂהִים וּתְבַיְּשׁוּ אֶת־מִי שֶׁאֵין־לוֹ מָה אׂמַר לָכֶם הַעַל־זׂאת אֲשַׁבֵּחַ אֶתְכֶם אֵינֶנִּי מְשַׁבֵּחַ׃

כב

22

What, have ye not houses to eat and to drink in? or despise ye the church of God, and put them to shame that have not? What shall I say to you? shall I praise you? In this I praise you not.

כִּי־כֵן קִבַּלְתִּי אֲנִי מִן־הָאָדוֹן וּמָסַרְתִּי לָכֶם כִּי הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ בַּלַּיְלָה אֲשֶׁר־נִמְסַר בּוֹ לָקַח אֶת־הַלָּחֶם׃

כג

23

For I received of the Lord that which also I delivered unto you, that the Lord Jesus in the night in which he was betrayed took bread;

וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיּׂאמַר קְחוּ אִכְלוּ זֶה גוּפִי הַנִּבְצָע בַּעַדְכֶם עֲשׂוֹוֹ־זׂאת לְזִכְרִי׃

כד

24

and when he had given thanks, he brake it, and said, This is my body, which is for you: this do in remembrance of me.

וּכְמוֹ־כֵן אֶת־הַכּוֹס אַחַר הַסְּעוּדָה וַיּׂאמַר הַכּוֹס הַזּׂאת הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי עֲשׂוֹוֹ־זׂאת לְזִכְרִי בְּכָל־זְמַן שֶׁתִּשְׁתּוּ׃

כה

25

In like manner also the cup, after supper, saying, This cup is the new covenant in my blood: this do, as often as ye drink it, in remembrance of me.

כִּי בְּכָל־זְמַן שֶׁתּׂאכְלוּ אֶת־הַלֶּחֶם הַזֶּה וְתִשְׁתּוּ אֶת־הַכּוֹס הַזּׂאת הַזְכֵּר תַּזְכִּירוּ אֶת־מוֹת אֲדׂנֵינוּ עַד כִּי יָבוֹא׃

כו

26

For as often as ye eat this bread, and drink the cup, ye proclaim the Lord’s death till he come.

לָכֵן מִי שֶׁיּׂאכַל מִן־הַלֶּחֶם הַזֶּה אוֹ־יִשְׁתֶּה מִכּוֹס הָאָדוֹן שֶׁלּא כָרָאוּי יֶאְשַׁם לְגוּף אֲדׂנֵינוּ וּלְדָמוֹ׃

כז

27

Wherefore whosoever shall eat the bread or drink the cup of the Lord in an unworthy manner, shall be guilty of the body and the blood of the Lord.

יִבְחַן הָאִישׁ אֶת־נַפְשׁוֹ וְאָז יׂאכַל מִן־הַלֶּחֶם וְיִשְׁתֶּה מִן־הַכּוֹס׃

כח

28

But let a man prove himself, and so let him eat of the bread, and drink of the cup.

כִּי הָאׂכֵל וְהַשּׁׂתֶה שֶׁלּא כָרָאוּי אׂכֵל וְשׁׂתֶה דִּין לְנַפְשׁוֹ לְפִי שֶׁלּא־הִפְלָה אֶת־גּוּף הָאָדוֹן׃

כט

29

For he that eateth and drinketh, eateth and drinketh judgment unto himself, if he discern not the body.

בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ־בָּכֶם חוֹלִים וְחַלָּשִׁים רַבִּים וְהַרְבֵּה יָשְׁנוּ הַמָּוֶת׃

ל

30

For this cause many among you are weak and sickly, and not a few sleep.

כִּי אִם־נִבְחַן אֶת־נַפְשֵׁנוּ לׂא נִהְיֶה נִדּוֹנִים׃

לא

31

But if we discerned ourselves, we should not be judged.

וּכְשֶׁאֲנוּ נִדּוֹנִים נִוָּסֵר עַל־יַד הָאָדוֹן כְּדֵי שֶׁלּא נְחֻיַּב עִם־הָעוֹלָם׃

לב

32

But when we are judged, we are chastened of the Lord, that we may not be condemned with the world.

עַל־כֵּן אַחַי בְּהִוָּעֶדְכֶם יַחַד לֶאֱכׂל הַמְתִּינוּ זֶה לָזֶה׃

לג

33

Wherefore, my brethren, when ye come together to eat, wait one for another.

וְכִי־יִרְעַב אִישׁ יׂאכַל בְּבֵיתוֹ פֶּן־תִּוָּעֲדוּ לְאַשְׁמָה וְיֶתֶר הַדְּבָרִים אֲתַקֵּן בְּבֹאִי׃

לד

34

If any man is hungry, let him eat at home; that your coming together be not unto judgment. And the rest will I set in order whensoever I come.

וּבְעִנְיַן מַתְּנוֹת הָרוּחַ אֶחָי לׂא־אֲכַחֵד מִכֶּם דָּבָר׃

א

1

Now concerning spiritual gifts, brethren, I would not have you ignorant.

הֲלׂא יְדַעְתֶּם כִּי לְפָנִים גּוֹיִם הֱיִיתֶם וְאַחֲרֵי הָאֱלִילִים הָאִלְּמִים הוּבַלְתֶּם וְגַם נִמְשַׁכְתֶּם׃

ב

2

Ye know that when ye were Gentiles ye were led away unto those dumb idols, howsoever ye might led.

לָכֵן אוֹדִיע אֶתְכֶם כִּי אֵין אִישׁ דּׂבֵר בְּרוּחַ אֱלׂהִים וְיׂאמַר לְיֵשׁוּעַ חֵרֶם וְגַם לׂא יִקְרָא אִישׁ לְיֵשׁוּעַ אָדוֹן בִּלְתִּי אִם־בְּרוּחַ הַקּׂדֶשׁ׃

ג

3

Wherefore I make known unto you, that no man speaking in the Spirit of God saith, Jesus is anathema; and no man can say, Jesus is Lord, but in the Holy Spirit.

וְהַמַּתָּנוֹת שׁׂנוֹת אֲבָל אֶחָד הוּא הָרוּחַ׃

ד

4

Now there are diversities of gifts, but the same Spirit.

וְשׁׂנִים הַשִּׁמּוּשִׁים וְאֶחָד הוּא הָאָדוֹן׃

ה

5

And there are diversities of ministrations, and the same Lord.

וְהַפְּעֻלּוֹת שׁׂנוֹת אֲבָל הָאֱלׂהִים אֶחָד וְהוּא הַפּׂעֵל אֶת־הַכּׂל בַּכּׂל׃

ו

6

And there are diversities of workings, but the same God, who worketh all things in all.

וּלְכָל־אִישׁ וָאִישׁ נִתְּנָה הִתְגַּלּוּת הָרוּחַ לְהוֹעִיל׃

ז

7

But to each one is given the manifestation of the Spirit to profit withal.

כִּי הָאֶחָד נִתַּן־לוֹ עַל־יְדֵי הָרוּחַ דִּבּוּר הַחָכְמָה וּלְאַחַר דִּבּוּר הַדַּעַת כְּפִי הָרוּחַ הַהוּא׃

ח

8

For to one is given through the Spirit the word of wisdom; and to another the word of knowledge, according to the same Spirit:

לְאַחֵר הָאֱמוּנָה בָּרוּחַ הַהוּא וּלְאַחֵר מַתְּנוֹת הָרְפֻאוֹת בָּרוּחַ הַהוּא׃

ט

9

to another faith, in the same Spirit; and to another gifts of healings, in the one Spirit;

וּלְאַחֵר לִפְעׂל גְּבוּרוֹת וּלְאַחֵר נְבוּאָה וּלְאַחֵר לְהַבְחִין בֵּין הָרוּחוֹת וּלְאַחֵר מִינֵי לְשׁׂנוֹת וּלְאַחֵר בִּאוּר לְשׁׂנוֹת׃

י

10

and to another workings of miracles; and to another prophecy; and to another discernings of spirits; to another divers kinds of tongues; and to another the interpretation of tongues:

וְכָל־אֵלֶּה יִפְעַל הָרוּחַ הָאֶחָד הַהוּא הַחׂלֵק לְאִישׁ כִּרְצוֹנוֹ׃

יא

11

but all these worketh the one and the same Spirit, dividing to each one severally even as he will.

כִּי כַּאֲשֶׁר הַגּוּף אֶחָד וּבוֹ אֵבָרִים הַרְבֵּה וְכָל־אֵבָרֵי הַגּוּף אַף כִּי־רַבִּים הֵם כֻּלָּם גּוּף אֶחָד כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ׃

יב

12

For as the body is one, and hath many members, and all the members of the body, being many, are one body; so also is Christ.

כִּי בְּרוּחַ אֶחָד נִטְבַּלְנוּ כֻלָּנוּ לְגוּף אֶחָד אִם־יְהוּדִים וְאִם־יְוָנִים אִם־עֲבָדִים וְאִם־בְּנֵי חוֹרִין וְכֻלָּנוּ לְרוּחַ אֶחָד הָשְׁקִינוּ׃

יג

13

For in one Spirit were we all baptized into one body, whether Jews or Greeks, whether bond or free; and were all made to drink of one Spirit.

כִּי גַם־הַגּוּף לׂא אֵבָר אֶחָד הוּא כִּי אִם־רַבִּים׃

יד

14

For the body is not one member, but many.

אִם־תּׂאמַר הָרֶגֶל לׂא יָד אֲנִי עַל־כֵּן אֵינֶנִּי מִן־הַגּוּף הֲלָזׂאת לׂא מִן־הַגּוּף הִיא׃

טו

15

If the foot shall say, Because I am not the hand, I am not of the body; it is not therefore not of the body.

וְאִם־תּׂאמַר הָאׂזֶן לׂא עַיִן אֲנִי עַל־כֵּן אֵינֶנִּי מִן־הַגּוּף הֲלָזׂאת לׂא מִן־הַגּוּף הִיא׃

טז

16

And if the ear shall say, Because I am not the eye, I am not of the body; it is not therefore not of the body.

אִם־הַגּוּף כֻּלּוֹ יִהְיֶה עַיִן אַיֵּה הַשָּׁמַע וְאִם־כֻּלּוֹ שֶׁמַע אַיֵּה הָרֵיחַ׃

יז

17

If the whole body were an eye, where were the hearing? If the whole were hearing, where were the smelling?

וְעַתָּה הָאֱלׂהִים שָׁת אֶת־הָאֵבָרִים כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם בַּגּוּף כְּפִי רְצוֹנוֹ׃

יח

18

But now hath God set the members each one of them in the body, even as it pleased him.

וְאִלּוּ־הָיוּ כֻלָּם אֵבָר אֶחָד אַיֵּה הַגּוּף׃

יט

19

And if they were all one member, where were the body?

הִנֵּה רַבִּים הֵם הָאֵבָרִים וְהַגּוּף אֶחָד׃

כ

20

But now they are many members, but one body.

הָעַיִן לׂא־תוּכַל דַּבֵּר אֶל־הַיָּד לֵאמׂר לׂא אֶצְטָרֵךְ לָךְ וְגַם־הָרׂאשׁ לׂא־יוּכַל דַּבֵּר אֶל־הָרַגְלַיִם לֵאמׂר לׂא אֶצְטָרֵךְ לָכֶן׃

כא

21

And the eye cannot say to the hand, I have no need of thee: or again the head to the feet, I have no need of you.

כִּי לְהֶפֶךְ אֵבָרֵי הַגּוּף הַנִּרְאִים רָפִים צְרִיכִים אֲנוּ לָהֶם בְּיוֹתֵר׃

כב

22

Nay, much rather, those members of the body which seem to be more feeble are necessary:

וְהַנִּרְאִים לָנוּ נִקְלִים בַּגּוּף אׂתָם נַלְבִּישׁ יֶתֶר כָּבוֹד וַאֲשֶׁר לְבשֶׁת לָנוּ מַרְבִּים אֲנַחְנוּ אֶת עֶדְיָם׃

כג

23

and those parts of the body, which we think to be less honorable, upon these we bestow more abundant honor; and our uncomely parts have more abundant comeliness;

כִּי הָאֵבָרִים הַהֲגוּנִים אֲשֶׁר בָּנוּ אֵין צׂרֶךְ לָתֵת כָּבוֹד לָהֶם וְכֵן מָזַג הָאֱלׂהִים אֶת הַגּוּף לָתֵת כָּבוֹד יוֹתֵר לַגָּרוּעַ׃

כד

24

whereas our comely parts have no need: but God tempered the body together, giving more abundant honor to that part which lacked;

כְּדֵי שֶׁלּא־תִהְיֶה מַחֲלׂקֶת בַּגּוּף כִּי אִם־יִדְאֲגוּ כָל־הָאֵבָרִים יַחַד זֶה לָזֶה׃

כה

25

that there should be no schism in the body; but that the members should have the same care one for another.

וְאִם־יִכְאַב אֵבָר אֶחָד יִכְאֲבוּ אִתּוֹ כָּל־הָאֵבָרִים וְאִם־יְכֻבַּד אֵבָר אֶחָד יִשְׂמְחוּ אִתּוֹ כָּל־הָאֵבָרִים׃

כו

26

And whether one member suffereth, all the members suffer with it; or one member is honored, all the members rejoice with it.

וְאַתֶּם גּוּף הַמָּשִׁיחַ אַתֶּם וְאֵבָרָיו כָּל־אֶחָד לְפִי חֶלְקוֹ׃

כז

27

Now ye are the body of Christ, and severally members thereof.

וּמֵהֶם שָׂם הָאֱלׂהִים בַּקָּהָל רִאשׁוֹנָה לִשְׁלִיחִים וְשֵׁנִית לִנְבִיאִים וּשְׁלִישִׁית לִמְלַמְּדִים וַיִּתֵּן גְּבוּרוֹת אַף־מַתְּנוֹת הָרְפֻאוֹת וּתְמִיכוֹת וְהַנְהָגוֹת וּמִינֵי לְשׁׂנוֹת׃

כח

28

And God hath set some in the church, first apostles, secondly prophets, thirdly teachers, then miracles, then gifts of healings, helps, governments, divers kinds of tongues.

הֲכֻלָּם שְׁלִיחִים אִם־כֻּלָּם נְבִיאִים אוֹ כֻלָּם מְלַמְּדִים הֲכֻלָּם עׂשֵׂי גְבוּרוֹת׃

כט

29

Are all apostles? are all prophets? are all teachers? are all workers of miracles?

הַלְכֻלָּם מַתְּנוֹת רְפֻאוֹת הֲכֻלָּם מְדַבְּרִים בִּלְשׁׂנוֹת הֲכֻלָּם מְבָאֲרֵי לְשׁׂנוֹת׃

ל

30

have all gifts of healings? do all speak with tongues? do all interpret?

וְאַתֶּם הִשְׁתַּדְּלוּ לְהַשִּׂיג הַמַּתָּנוֹת הַטּוֹבוֹת בְּיוֹתֵר וַאֲנִי הִנְנִי מוֹרֶה אֶתְכֶם דֶּרֶךְ נַעֲלָה עַל־כֻּלָּנָה׃

לא

31

But desire earnestly the greater gifts. And moreover a most excellent way show I unto you.

אִם־בִּלְשׁׂנוֹת אֲנָשִׁים וּמַלְאָכִים אֲדַבֵּר וְאֵין־בִּי אַהֲבָה הָיִיתִי כִּנְחשֶׁת הׂמָה אוֹ כְּצִלְצַל תְּרוּעָה׃

א

1

If I speak with the tongues of men and of angels, but have not love, I am become sounding brass, or a clanging cymbal.

וְאִם תִּהְיֶה־לִּי נְבוּאָה וְאֵדַע כָּל־הַסּוֹדוֹת וְכָל־הַדָּעַת וְאִם תִּהְיֶה־לִּי אֱמוּנָה רַבָּה עַד לְהַעְתִּיק הָרִים מִמְּקוֹמָם וְאֵין־בִּי הָאַהֲבָה הָיִיתִי כְּאָיִן׃

ב

2

And if I have the gift of prophecy, and know all mysteries and all knowledge; and if I have all faith, so as to remove mountains, but have not love, I am nothing.

וְאִם־אֲחַלֵּק אֶת־כָּל־הוֹנִי וְאִם־אֶתֵּן אֶת־גּוּפִי לִשְׂרֵפָה וְאֵין־בִּי הָאַהֲבָה כָּל־זׂאת לׂא תוֹעִילֵנִי׃

ג

3

And if I bestow all my goods to feed the poor, and if I give my body to be burned, but have not love, it profiteth me nothing.

הָאַהֲבָה מַאֲרֶכֶת־אַף וְעׂשָׂה חָסֶד הָאַהֲבָה לׂא תְקַנֵּא הָאַהֲבָה לׂא תִתְפָּאֵר וְלׂא תִתְרוֹמָם׃

ד

4

Love suffereth long, and is kind; love envieth not; love vaunteth not itself, is not puffed up,

לׂא תַעֲשֶׂה דְּבַר־תִּפְלָה וְלׂא־תְבַקֵּשׁ אֵת אֲשֶׁר־לָהּ וְלׂא תִתְמַרְמַר וְלׂא תַחֲשׁׂב הָרָעָה׃

ה

5

doth not behave itself unseemly, seeketh not its own, is not provoked, taketh not account of evil;

לׂא תִשְׂמַח בָּעַוְלָה כִּי עִם־הָאֱמֶת תִּשְׂמָח׃

ו

6

rejoiceth not in unrighteousness, but rejoiceth with the truth;

אֶת־כּׂל תִּשָּׂא אֶת־כּׂל תַּאֲמִין אֶת־כּׂל תְּקַוֶּה וְאֶת־כּׂל תִּסְבֹּל׃

ז

7

beareth all things, believeth all things, hopeth all things, endureth all things.

הָאַהֲבָה לׂא־תִבֹּל לְעוֹלָם אֲבָל הַנְּבוּאוֹת תִּבָּטַלְנָה וְהַלְּשׁׂנוֹת תִּכְלֶינָה וְהַדַּעַת תִּבָּטֵל׃

ח

8

Love never faileth: but whether there be prophecies, they shall be done away; whether there be tongues, they shall cease; whether there be knowledge, it shall be done away.

כִּי־קְצָת הוּא שֶׁיָּדָעְנוּ וּקְצָת הוּא שֶׁנִּבֵּאנוּ׃

ט

9

For we know in part, and we prophesy in part;

וּכְבוֹא הַתָּמִים אָז עָבוֹר תַּעֲבֹר הַקְּצָת׃

י

10

but when that which is perfect is come, that which is in part shall be done away.

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עוֹלֵל כְּעוֹלֵל דִּבַּרְתִּי כְּעוֹלֵל הָגִיתִי כְּעוֹלֵל חָשָׁבְתִּי וְכַאֲשֶׁר הָיִיתִי לְאִישׁ הֲסִירׂתִי דִּבְרֵי הָעוֹלֵל׃

יא

11

When I was a child, I spake as a child, I felt as a child, I thought as a child: now that I am become a man, I have put away childish things.

כִּי כָעֵת מַבִּיטִים אֲנַחְנוּ בְּמַרְאָה וּבְחִידוֹת וְאָז פָּנִים אֶל־פָּנִים כָּעֵת יוֹדֵעַ אֲנִי קְצָתוֹ וְאָז כַּאֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֵדַע אַף־אָנִי׃

יב

12

For now we see in a mirror, darkly; but then face to face: now I know in part; but then shall I know fully even as also I was fully known.

וְעַתָּה שְׁלָשׁ־אֵלֶּה תַעֲמׂדְנָה הָאֱמוּנָה וְהַתִּקְוָה וְהָאַהֲבָה וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבָּהֶן הִיא הָאַהֲבָה׃

יג

13

But now abideth faith, hope, love, these three; and the greatest of these is love.

רִדְפוּ אַחֲרֵי הָאַהֲבָה וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהַשִּׂיג מַתְּנוֹת הָרוּחַ וּבְיוֹתֵר שֶׁתִּתְנַבָּאוּ׃

א

1

Follow after love; yet desire earnestly spiritual gifts, but rather that ye may prophesy.

כִּי הַמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן אֵינֶנּוּ מְדַבֵּר לְאָדָם כִּי אִם־לֵאלׂהִים כִּי אֵין־אִישׁ שׁׂמְעוֹ וּבָרוּחַ הוּא מְדַבֵּר סוֹדוֹת׃

ב

2

For he that speaketh in a tongue speaketh not unto men, but unto God; for no man understandeth; but in the spirit he speaketh mysteries.

וְהַמִּתְנַבֵּא הוּא מְדַבֵּר לִבְנֵי אָדָם לִבְנוֹתָם וּלְיַסְּרָם ולְנַחֲמָם׃

ג

3

But he that prophesieth speaketh unto men edification, and exhortation, and consolation.

הַמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן בּוֹנֶה אֶת־נַפְשׁוֹ וְהַמִּתְנַבֵּא בּוֹנֶה אֶת־הָעֵדָה׃

ד

4

He that speaketh in a tongue edifieth himself; but he that prophesieth edifieth the church.

וּמִי יִתֵּן וְכֻלְכֶם תְּדַבְּרוּ בִלְשׁׂנוֹת וּבְיוֹתֵר כִּי תִתְנַבָּאוּ כִּי גָדוֹל הַמִּתְנַבֵּא מִן־הַמְדַבֵּר בִּלְשׁׂנוֹת בִּלְתִּי אִם־יְפָרֵשׁ לְמַעַן תִּבָּנֶה הָעֵדָה׃

ה

5

Now I would have you all speak with tongues, but rather that ye should prophesy: and greater is he that prophesieth than he that speaketh with tongues, except he interpret, that the church may receive edifying.

וְעַתָּה אַחַי כִּי־אָבוֹא אֲלֵיכֶם וַאֲדַבֵּר בִּלְשׁׂנוֹת מָה־אוֹעִיל לָכֶם אִם־לׂא אֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם בְּחָזוֹן אוֹ בְדַעַת אוֹ בִנְבוּאָה אוֹ בְהוֹרָאָה׃

ו

6

But now, brethren, if I come unto you speaking with tongues, what shall I profit you, unless I speak to you either by way of revelation, or of knowledge, or of prophesying, or of teaching?

הֲלׂא מַה־שֶּׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים וְנׂתֵן קוֹל חָלִיל אוֹ כִנּוֹר אִם־לׂא יַשְׁמִיעוּ קׂלוֹת אֲשֶׁר תּוּכַל הָאׂזֶן לְהַבְחִין אֵיכָה יִוָּדַע מַה־יְּזֻמַּר וּמַה־יְּנֻגָּן׃

ז

7

Even things without life, giving a voice, whether pipe or harp, if they give not a distinction in the sounds, how shall it be known what is piped or harped?

גַּם הַשּׁוֹפָר אִם־לׂא יִתֵּן קוֹלוֹ קוֹל בָּרוּר מִי יֵחָלֵץ לַמִּלְחָמָה׃

ח

8

For if the trumpet give an uncertain voice, who shall prepare himself for war?

כֵּן גַּם־אַתֶּם אִם לׂא־תוֹצִיאוּ בִלְשׁוֹנְכֶם דִּבּוּר מְפׂרַָשׁ אֵיכָה יִוָּדַע הַמְדֻבָּר הֲלׂא תִהְיוּ כִּמְדַבְּרִים לָרוּחַ׃

ט

9

So also ye, unless ye utter by the tongue speech easy to be understood, how shall it be known what is spoken? for ye will be speaking into the air.

הֵן כַּמָּה מִינֵי לְשׁׂנוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם וְאֵין־אַחַת מֵהֶן בְּלִי קוֹל׃

י

10

There are, it may be, so many kinds of voices in the world, and no kind is without signification.

לָכֵן אִם־אֵינֶנִּי יׂדֵעַ פֵּשֶׁר הַקּוֹל אֶהְיֶה כְלׂעֵז בְּעֵינֵי הַמְדַבֵּר וְהַמְדַבֵּר יִהְיֶה כְלׂעֵז בְּעֵינָי׃

יא

11

If then I know not the meaning of the voice, I shall be to him that speaketh a barbarian, and he that speaketh will be a barbarian unto me.

כֵּן גַּם־אַתֶּם לְפִי שֶׁמִּתְאַוִּים אַתֶּם לְכׂחוֹת רוּחָנִיּוֹת בַּקְּשׁוּ לְהַעְדִּיף בְּמַה־שֶּׁיִּבְנֶה אֶת־הָעֵדָה׃

יב

12

So also ye, since ye are zealous of spiritual gifts, seek that ye may abound unto the edifying of the church.

עַל־כֵּן יִתְפַּלֵּל הַמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן וְגַם יְפָרֲשֶׁנָּה׃

יג

13

Wherefore let him that speaketh in a tongue pray that he may interpret.

כִּי אִם־אֶתְפַּלֵּל בְּלָשׁוֹן רוּחִי מִתְפַּלֵּל וְשִׂכְלִי אֵינֶנּוּ עׂשֶׂה פֶּרִי׃

יד

14

For if I pray in a tongue, my spirit prayeth, but my understanding is unfruitful.

וְעַתָּה מָה־אֶעֱשֶׂה אֶתְפַּלֲלָה בְרוּחִי וְאֶתְפַּלֲלָה גַּם־בְּשִׂכְלִי אֲזַמְּרָה בְרוּחִי וַאֲזַמְּרָה גַּם־בְּשִׂכְלִי׃

טו

15

What is it then? I will pray with the spirit, and I will pray with the understanding also: I will sing with the spirit, and I will sing with the understanding also.

כִּי אִם־תְּבָרֵךְ בָּרוּחַ אֵיךְ יַעֲנֶה מִי שֶׁהוּא נָתוּן בִּמְקוֹם הַהֶדְיוֹטוֹת אָמֵן אַחַר בִּרְכָתֶךָ וְהוּא אֵינֶנּוּ יׂדֵעַ מָה אַתָּה אׂמֵר׃

טז

16

Else if thou bless with the spirit, how shall he that filleth the place of the unlearned say the Amen at thy giving of thanks, seeing he knoweth not what thou sayest?

הֵן אַתָּה תְבָרֵךְ כָּרָאוּי אֲבָל רֵעֲךָ לׂא יִבָּנֶה׃

יז

17

For thou verily givest thanks well, but the other is not edified.

אוֹדֶה לֵאלׂהַי שֶׁיּוֹתֵר מִכֻּלְּכֶם אֲנִי מְדַבֵּר בִּלְשׁׂנוֹת׃

יח

18

I thank God, I speak with tongues more than you all:

אָכֵן בַּקָּהָל אֶבְחַר לְדַבֵּר חָמֵשׁ מִלִּין בְּשִׂכְלִי כְּדֵי לְהוֹרׂת גַּם אֶת־הָאֲחֵרִים מִלְּדַבֵּר רִבֲבוֹת מִלִּין בְּלָשׁוֹן׃

יט

19

howbeit in the church I had rather speak five words with my understanding, that I might instruct others also, than ten thousand words in a tongue.

אַחַי אַל־תִּהְיוּ כִּקְטַנִּים בַּבִּינָה אֶלָּא הֱיוּ תִינוֹקוֹת לָרָעָה וּשְׁלֵמִים בַּבִּינָה׃

כ

20

Brethren, be not children in mind: yet in malice be ye babes, but in mind be men.

הֵן כָּתוּב בַּתּוֹרָה כִּי־בְלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת אֲדַבֵּר אֶל־הָעָם הַזֶּה וְגַם בְּזׂאת לׂא־אָבוּ שְׁמׂעַ־לִי אָמַר יְהוָֹה׃

כא

21

In the law it is written, By men of strange tongues and by the lips of strangers will I speak unto this people; and not even thus will they hear me, saith the Lord.

לָכֵן הַלְּשׁׂנוֹת לׂא לַמַּאֲמִינִים הֵנָּה אוֹת כִּי אִם־לִמְחֻסְּרֵי אֱמוּנָה אֲבָל הַנְּבוּאָה אֵינֶנָּה לִמְחֻסְּרֵי אֱמוּנָה כִּי אִם־לַמַּאֲמִינִים׃

כב

22

Wherefore tongues are for a sign, not to them that believe, but to the unbelieving: but prophesying is for a sign, not to the unbelieving, but to them that believe.

וְהִנֵּה אִם־תִּקָּהֵל כָּל־הָעֵדָה יַחַד וְכֻלָּם מְדַבְּרִים בִּלְשׁׂנוֹת וְיָבוֹאוּ הֶדְיוֹטוֹת אוֹ מְחֻסְּרֵי אֱמוּנָה הֲלׂא יׂאמְרוּ שֶׁמְּשֻׁגָּעִים אַתֶּם׃

כג

23

If therefore the whole church be assembled together and all speak with tongues, and there come in men unlearned or unbelieving, will they not say that ye are mad?

אֲבָל אִם־יִתְנַבְּאוּ כֻלָּם וּבָא אִישׁ מְחֻסַּר אֱמוּנָה אוֹ הֶדְיוֹט יִוָּכַח עַל־יְדֵי כֻלָּם וְיִדּוֹן עַל־יְדֵי כֻלָּם׃

כד

24

But if all prophesy, and there come in one unbelieving or unlearned, he is reproved by all, he is judged by all;

וּבְכֵן יִגָּלוּ תַּעֲלֻמוֹת לְבָבוֹ וְיִפּׂל עַל־פָּנָיו וְיִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלהִים וְיַעֲנֶה וְיׂאמַר בֶּאֱמֶת הָאֱלׂהִים בְּקִרְבְּכֶם׃

כה

25

the secrets of his heart are made manifest; and so he will fall down on his face and worship God, declaring that God is among you indeed.

וְעַתָּה מַה־לַּעֲשׂוֹת אֶחָי בְּהִקָּהֶלְכֶם יַחַד כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם יֶשׁ־לוֹ מִזְמוֹר יֶשׁ־לוֹ הוֹרָאָה יֶשׁ־לוֹ לָשׁוֹן יֶשׁ־לוֹ חָזוֹן יֶשׁ־לוֹ בִאוּר וְכׂל יֵעָשֶׂה לְהִבָּנוֹתְכֶם׃

כו

26

What is it then, brethren? When ye come together, each one hath a psalm, hath a teaching, hath a revelation, hath a tongue, hath an interpretation. Let all things be done unto edifying.

כִּי־יְדַבֵּר אִישׁ בְּלָשׁוֹן יִהְיוּ הַמְדַבְּרִים שְׁנַיִם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלׂשָׁה וְלׂא יוֹתֵר וְזֶה אַחַר זֶה וְאֶחָד יְפָרֵשׁ׃

כז

27

If any man speaketh in a tongue, let it be by two, or at the most three, and that in turn; and let one interpret:

וְאִם־אֵין מְפָרֵשׁ אָז יִדּׂם בַּקָּהָל וִידַבֵּר לְנַפְשׁוֹ וְלֵאלׂהִים׃

כח

28

but if there be no interpreter, let him keep silence in the church; and let him speak to himself, and to God.

וְהַנְּבִיאִים הֵם יְדַבְּרוּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלׂשָׂה וְהָאֲחֵרִים יִבְחָנוּ׃

כט

29

And let the prophets speak by two or three, and let the others discern.

וְכִי נִגְלָה חָזוֹן לְאַחֵר מִן־הַיּׂשְׂבִים שָׁם יִדּׂם הָרִאשׁוֹן׃

ל

30

But if a revelation be made to another sitting by, let the first keep silence.

כִּי תוּכְלוּ לְהִתְנַבֵּא כֻלְּכֶם זֶה אַחַר זֶה לְמַעַן יִלְמְדוּ כֻלָּם וְכֻלָּם יֻזְהָרוּ׃

לא

31

For ye all can prophesy one by one, that all may learn, and all may be exhorted;

וְרוּחוֹת הַנְּבִיאִים בִּרְשׁוּת הַנְּבִיאִים הֵמָּה׃

לב

32

and the spirits of the prophets are subject to the prophets;

כִּי לׂא אֱלׂהֵי מְבוּכָה הָאֱלׂהִים כִּי אִם־אֱלׂהֵי הַשָּׁלוֹם כַּאֲשֶׁר בְּכָל־קְהִלּוֹת הַקְּדשִׁים׃

לג

33

for God is not a God of confusion, but of peace. As in all the churches of the saints,

נְשֵׁיכֶם בַּכְּנֵסִיּוֹת תִּשְׁתּׂקְנָה כִּי לׂא־נִתְּנָה לָהֶן רְשׁוּת לְדַבֵּר כִּי אִם־לְהִכָּנֵעַ כַּאֲשֶׁר אָמְרָה הַתּוֹרָה׃

לד

34

let the women keep silence in the churches: for it is not permitted unto them to speak; but let them be in subjection, as also saith the law.

וְאִם־חֶפְצָן לִלְמׂד דָּבָר תִּשְׁאַלְנָה אֶת־בַּעְלֵיהֶן בְּבֵיתָן כִּי־חֶרְפָּה הִיא לַנָּשִׁים לְדַבֵּר בַּקָּהָל׃

לה

35

And if they would learn anything, let them ask their own husbands at home: for it is shameful for a woman to speak in the church.

אוֹ הֲמִכֶּם יָצָא דְּבַר אֱלׂהִים אִם־אֲלֵיכֶם לְבַדְּכֶם הִגִּיעַ׃

לו

36

What? was it from you that the word of God went forth? or came it unto you alone?

אִם יׂאמַר אִישׁ שֶׁהוּא נָבִיא אוֹ־אִישׁ הָרוּחַ בִּין יָבִין אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי כׂתֵב לָכֶם כִּי־מִצְוֹת הָאָדוֹן הֵנָּה׃

לז

37

If any man thinketh himself to be a prophet, or spiritual, let him take knowledge of the things which I write unto you, that they are the commandment of the Lord.

וּמִי אֲשֶׁר לׂא יָדַע אַל־יֵדָע׃

לח

38

But if any man is ignorant, let him be ignorant.

לָכֵן אַחַי הִשְׁתַּדְּלוּ לְהִתְנַבֵּא וְאַל־תִּכְלְאוּ מִלְדַבֵּר בִּלְשׁׂנוֹת׃

לט

39

Wherefore, my brethren, desire earnestly to prophesy, and forbid not to speak with tongues.

הַכּׂל יֵעָשֶׂה כַּהׂגֶן וְכַשּׁוּרָה׃

מ

40

But let all things be done decently and in order.

וַאֲנִי מַזְכִּירְכֶם אַחַי אֶת־הַבְּשׁׂוֹרָה אֲשֶׁר בִּשַּׂרְתִּי אֶתְכֶם וְאַתֶּם קִבַּלְתֶּם וַעֲמַדְתֶּם בָּהּ׃

א

1

Now I make known unto you brethren, the gospel which I preached unto you, which also ye received, wherein also ye stand,

וְגַם תִּוָּשְׁעוּ בָהּ אִם־תַּחֲזִיקוּ בַדָּבָר אֲשֶׁר בִּשַּׂרְתִּי אֶתְכֶם רַק אִם לׂא־הֶאֱמַנְתֶּם לַשָּׁוְא׃

ב

2

by which also ye are saved, if ye hold fast the word which I preached unto you, except ye believed in vain.

כִּי רֵאשִׁית כָּל־דָּבָר מָסַרְתִּי לָכֶם מַה־שֶּׁקִּבַּלְתִּי כִּי־הַמָּשִׁיחַ מֵת לְכַפֵּר עַל־חַטּׂאתֵינוּ כַּכָּתוּב׃

ג

3

For I delivered unto you first of all that which also I received: that Christ died for our sins according to the scriptures;

וְנִקְבַּר וְהוּקַם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּכָּתוּב׃

ד

4

and that he was buried; and that he hath been raised on the third day according to the scriptures;

וְנִרְאָה אֶל־כֵּיפָא וְאַחֲרָיו אֶל־שְׁנֵים הֶעָשָׂר׃

ה

5

and that he appeared to Cephas; then to the twelve;

וְאַחֲרֵי־כֵן נִרְאָה לְיוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַחִים כְּאֶחָד אֲשֶׁר רֻבָּם עוֹדָם בַּחַיִּים וּמִקְצָתָם יָשֵׁנוּ׃

ו

6

then he appeared to above five hundred brethren at once, of whom the greater part remain until now, but some are fallen asleep;

וְאַחֲרֵי־כֵן נִרְאָה אֶל־יַעֲקׂב וְאַחֲרָיו אֶל־כָּל־הַשְּׁלִיחִים׃

ז

7

then he appeared to James; then to all the apostles;

וְאַחֲרֵי כֻלָּם נִרְאָה גַם־אֵלַי הַדּׂמֶה לְנָפֶל׃

ח

8

and last of all, as to the child untimely born, he appeared to me also.

כִּי אֲנִי הַצָּעִיר בַּשְּׁלִיחִים וְקָטׂנְתִּי מֵהִקָּרֵא שָׁלִיחַ כִּי־רָדַפְתִּי אֶת־קְהַל הָאֱלׂהִים׃

ט

9

For I am the least of the apostles, that am not meet to be called an apostle, because I persecuted the church of God.

אֲבָל בְּחֶסֶד אֱלׂהִים הָיִיתִי מַה־שֶּׁהָיִיתִי וְחַסְדּוֹ עָלַי לׂא־הָיָה לָרִיק כִּי־יוֹתֵר מִכֻּלָּם עָמַלְתִּי וְלׂא אֲנִי כִּי־אִם־חֶסֶד אֱלׂהִים אֲשֶׁר עִמָּדִי׃

י

10

But by the grace of God I am what I am: and his grace which was bestowed upon me was not found vain; but I labored more abundantly than they all: yet not I, but the grace of God which was with me.

וְהִנֵּה גַּם־אֲנִי גַּם־הֵמָּה כָּכָה מַשְׁמִיעִים וְכָכָה הֶאֱמַנְתֶּם׃

יא

11

Whether then it be I or they, so we preach, and so ye believed.

וְאִם־הֻגַּד כִּי־הוּקַם הַמָּשִׁיחַ מִן־הַמֵּתִים אֵיךְ יׂאמְרוּ אֲנָשִׁים מִכֶּם אֵין תְּחִיָּה לַמֵּתִים׃

יב

12

Now if Christ is preached that he hath been raised from the dead, how say some among you that there is no resurrection of the dead?

אִם־אֵין תְּחִיָּה לַמֵּתִים גַּם־הַמָּשִׁיחַ לׂא הוּקָם׃

יג

13

But if there is no resurrection of the dead, neither hath Christ been raised:

וְאִם־הַמָּשִׁיחַ לׂא הוּקָם רִיק שְׁמוּעָתֵנוּ וְרִיק אֱמוּנַתְכֶם׃

יד

14

and if Christ hath not been raised, then is our preaching vain, your faith also is vain.

וְגַם־נִמְצָא שֶׁעֵדֵי שֶׁקֶר אֲנַחְנוּ לֵאלׂהִים יַעַן אֲשֶׁר־הֲעִידׂנוּ אֶת־הָאֱלׂהִים כִּי הֵקִים אֶת־הַמָּשִׁיחַ וְהוּא לׂא הֱקִימוֹ אִם כֵּן הַדָּבָר שֶׁהַמֵּתִים לׂא יָקוּמוּ׃

טו

15

Yea, we are found false witnesses of God; because we witnessed of God that he raised up Christ: whom he raised not up, if so be that the dead are not raised.

כִּי אִם־הַמֵּתִים לׂא יָקוּמוּ גַּם־הַמָּשִׁיחַ לׂא קָם׃

טז

16

For if the dead are not raised, neither hath Christ been raised:

וְאִם־הַמָּשִׁיחַ לׂא קָם הֶבֶל אֱמוּנַתְכֶם וְעוֹדְכֶם בְּחַטּׂאתֵיכֶם׃

יז

17

and if Christ hath not been raised, your faith is vain; ye are yet in your sins.

אִם־כֵּן גַּם־הַיְשֵׁנִים בַּמָּשִׁיחַ אָבָדוּ׃

יח

18

Then they also that are fallen asleep in Christ have perished.

וְאִם־בַּחַיִּים הָאֵלֶּה בִּלְבַד בֹּטְחִים אֲנַחְנוּ בַּמָּשִׁיחַ אֲמֵלָלִים מִכָּל־אָדָם אֲנָחְנוּ׃

יט

19

If we have only hoped in Christ in this life, we are of all men most pitiable.

אֲבָל עַתָּה הַמָּשִׁיחַ הוּקַם מִן־הַמֵּתִים רֵאשִׁית הַיְשֵׁנִים׃

כ

20

But now hath Christ been raised from the dead, the firstfruits of them that are asleep.

כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר־בָּא הַמָּוֶת עַל־יְדֵי אָדָם גַּם־תְּחִיַּת הַמֵּתִים בָּאָה עַל־יְדֵי אָדָם׃

כא

21

For since by man came death, by man came also the resurrection of the dead.

כִּי כַּאֲשֶׁר בָּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵתִים כֻּלָּם כֵּן יִחְיוּ כֻלָּם בַּמָּשִׁיחַ׃

כב

22

For as in Adam all die, so also in Christ shall all be made alive.

וְכָל־אֶחָד וְאֶחָד בְּסִדְרוֹ רֵאשִׁית כֻּלָּם הַמָּשִׁיחַ וְאַחֲרֵי־כֵן אׂתָם שֶׁהֵם לַמָּשִׁיחַ בְּבוֹאוֹ׃

כג

23

But each in his own order: Christ the firstfruits; then they that are Christ’s, at his coming.

וְאַחֲרֵי כֵן הַקֵּץ כְּשֶׁיִּמְסׂר אֶת־הַמַּלְכוּת לֵאלׂהִים הָאָב אַחֲרֵי הַשְׁבִּיתוֹ כָּל־מִשְׂרָה וְכָל־שָׁלְטָן וּגְבוּרָה׃

כד

24

Then cometh the end, when he shall deliver up the kingdom to God, even the Father; when he shall have abolished all rule and all authority and power.

כִּי־הוּא מָלׂךְ יִמְלׂךְ עַד כִּי־יָשִׁית אֶת־כָּל־אׂיְבָיו תַּחַת רַגְלָיו׃

כה

25

For he must reign, till he hath put all his enemies under his feet.

וְאַחֲרוֹן הָאׂיְבִים אֲשֶׁר יִכָּחֵד הוּא הַמָּוֶת׃

כו

26

The last enemy that shall be abolished is death.

כִּי־כׂל שָׁת תַּחַת רַגְלָיו וּבְאָמְרוֹ כּׂל הוּשַׁת תַּחְתָּיו בָּרוּר הוּא שֶׁהַשָּׁת כּׂל תַּחְתָּיו אֵינֶנּוּ בַכְּלָל׃

כז

27

For, He put all things in subjection under his feet. But when he saith, All things are put in subjection, it is evident that he is excepted who did subject all things unto him.

וְכַאֲשֶׁר יוּשַׁת הַכּׂל תַּחְתָּיו אָז יוּשַׁת הַבֵּן גַּם־הוּא תַּחַת הַשָּׁת־כּׂל תַּחְתָּיו לְמַעַן יִהְיֶה הָאֱלׂהִים הַכּׂל בַּכּׂל׃

כח

28

And when all things have been subjected unto him, then shall the Son also himself be subjected to him that did subject all things unto him, that God may be all in all.

כִּי מַה־יַּעֲשׂוֹוֹ הַנִּטְבָּלִים בְּעַד הַמֵּתִים אִם־אֱמֶת הוּא שֶׁהַמֵּתִים לׂא־יָקוּמוּ לָמָּה־זֶּה יִטָּבְלוּ בְּעַד הַמֵּתִים׃

כט

29

Else what shall they do that are baptized for the dead? If the dead are not raised at all, why then are they baptized for them?

וְלָמָּה זֶּה מִסְתַּכְּנִים אֲנַחְנוּ בְּכָל־שָׁעָה׃

ל

30

Why do we also stand in jeopardy every hour?

בִּתְהִלַּתְכֶם אֲשֶׁר יֶשׁ־לִי בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדׂנֵינוּ מֵעִיד אֲנִי עָלַי אִם־לׂא מֵת אֲנִי בְּכָל־יוֹם וָיוֹם׃

לא

31

I protest by that glorifying in you, brethren, which I have in Christ Jesus our Lord, I die daily.

אִם־כְּדֶרֶךְ כָּל־אָדָם נִלְחַמְתִּי עִם־הַחַיּוֹת הָרָעוֹת בְּאֶפְסוֹס מַה־הִיא תוֹעַלְתִּי אִם־הַמֵּתִים לׂא יָקוּמוּ נׂאכְלָה וְנִשְׁתֶּה כִּי־מָחָר נָמוּת׃

לב

32

If after the manner of men I fought with beasts at Ephesus, what doth it profit me? If the dead are not raised, let us eat and drink, for to-morrow we die.

אַל־נָא תַּתְעוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם חֶבְרַת אֲנָשִׁים רָעִים תַּשְׁחִית מִדּוֹת טׂבוֹת׃

לג

33

Be not deceived: Evil companionships corrupt good morals.

הָקִיצוּ בְּמֵישָׁרִים וְאַל־תֶּחֱטָאוּ כִּי־יֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֵין־בָּהֶם דַּעַת אֱלׂהִים אֲנִי אׂמֵר זׂאת לְבָשְׁתְּכֶם׃

לד

34

Awake to soberness righteously, and sin not; for some have no knowledge of God: I speak this to move you to shame.

וְכִי־יׂאמַר אִישׁ אֵיךְ יָקוּמוּ הַמֵּתִים וּכְשֶׁיָּשׁוּבוּ מַה־גּוּפָם׃

לה

35

But some one will say, How are the dead raised? and with what manner of body do they come?

אַתָּה הַסָּכָל הֵן מַה־שֶּׁתִּזְרַע לׂא יִחְיֶה בִּלְתִּי אִם־יָמוּת׃

לו

36

Thou foolish one, that which thou thyself sowest is not quickened except it die:

וּכְשֶׁתִּזְרַע אֵינְךָ זׂרֵעַ אֶת־הַגּוּף אֲשֶׁר יִהְיֶה כִּי אִם־גַּרְגַּר עָרׂם שֶׁל־חִטָּה אוֹ שֶׁל־אַחַד הַזְּרָעִים׃

לז

37

and that which thou sowest, thou sowest not the body that shall be, but a bare grain, it may chance of wheat, or of some other kind;

וְהָאֱלׂהִים יִתֶּן־לוֹ גוּף כִּרְצוֹנוֹ וּלְכָל־זֶרַע וְזֶרַע אֶת־גּוּפוֹ לְמִינֵהוּ׃

לח

38

but God giveth it a body even as it pleased him, and to each seed a body of its own.

לׂא כָל־הַבָּשָׂר בָּשָׂר אֶחָד כִּי מִין אַחֵר הוּא בְּשַׂר הָאָדָם וּמִין אַחֵר בְּשַׂר הַבְּהֵמָה וּמִין אַחֵר בְּשַׂר הַדָּגָה וּמִין אַחֵר בְּשַׂר הָעוֹף׃

לט

39

All flesh is not the same flesh: but there is one flesh of men, and another flesh of beasts, and another flesh of birds, and another of fishes.

וְיֵשׁ גּוּפוֹת שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְגוּפוֹת שֶׁבָּאָרֶץ אֲבָל אַחֵר הוּא כְּבוֹד הַגּוּפוֹת שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְאַחֵר הוּא כְּבוֹד הַגּוּפוֹת שֶׁבָּאָרֶץ׃

מ

40

There are also celestial bodies, and bodies terrestrial: but the glory of the celestial is one, and the glory of the terrestrial is another.

אַחֵר הוּא כְּבוֹד הַשֶּׁמֶשׁ וְאַחֵר הוּא כְּבוֹד הַיָּרֵחַ וְאַחֵר הוּא כְּבוֹד הַכּוֹכָבִים כִּי־כוֹכָב מִכּוֹכָב שׁׂנֶה לְכָבוֹד׃

מא

41

There is one glory of the sun, and another glory of the moon, and another glory of the stars; for one star differeth from another star in glory.

וְכֵן תְּחִיַּת הַמֵּתִים הַזְּרִיעָה לְכִלָּיוֹן וְהַתְּקוּמָה לְחַיֵּי עַד׃

מב

42

So also is the resurrection of the dead. It is sown in corruption; it is raised in incorruption:

יִזָּרַע בְּבִזָּיוֹן וְיָקוּם בְּכָבוֹד יִזָּרַע בְּחֻלְשָׁה וְיָקוּם בִּגְבוּרָה׃

מג

43

it is sown in dishonor; it is raised in glory: it is sown in weakness; it is raised in power:

יִזָּרַע גּוּף נַפְשִׁי וְיָקוּם גּוּף רוּחָנִי אִם־יֵשׁ גּוּף נַפְשִׁי גַּם יֵשׁ גּוּף רוּחָנִי׃

מד

44

it is sown a natural body; it is raised a spiritual body. If there is a natural body, there is also a spiritual body.

וְכֵן כָּתוּב וַיְהִי הָאָדָם אָדָם הָרִאשׁוֹן לְנֶפֶשׁ חַיָּה אָדָם הָאַחֲרוֹן לְרוּחַ מְחַיָּה׃

מה

45

So also it is written, The first man Adam became a living soul. The last Adam became a life-giving spirit.

אֲבָל לׂא שֶׁל־הָרוּחַ הִיא הָרִאשׁוֹנָה אֶלָּא שֶׁל־הַנָּפֶשׁ וְאַחֲרֵי־כֵן שֶׁל־הָרוּחַ׃

מו

46

Howbeit that is not first which is spiritual, but that which is natural; then that which is spiritual.

הָאָדָם הָרִאשׁוֹן מִן־הָאֲדָמָה הוּא שֶׁל־עָפָר וְהָאָדָם הַשֵּׁנִי הוּא הָאָדוֹן מִן־הַשָּׁמָיִם׃

מז

47

The first man is of the earth, earthy: the second man is of heaven.

וּכְמִדַּת הָאֶחָד שֶׁהוּא שֶׁל־עָפָר כֵּן מִדַּת כָּל־אֲשֶׁר שֶׁל־עָפָר הֵם וּכְמִדַּת הָאֶחָד שֶׁהוּא שֶׁל־הַשָּׁמַיִם כֵּן מִדַּת כָּל־אֲשֶׁר שֶׁל־הַשָּׁמָיִם הֵם׃

מח

48

As is the earthy, such are they also that are earthy: and as is the heavenly, such are they also that are heavenly.

וְכַאֲשֶׁר לָבַשְׁנוּ צֶלֶם הָאָדָם שֶׁהוּא שֶׁל־עָפָר כֵּן נִלְבַּשׁ גַּם־צֶלֶם הָאָדָם שֶׁהוּא שֶׁל־הַשָּׁמָיִם׃

מט

49

And as we have borne the image of the earthy, we shall also bear the image of the heavenly.

וְזׂאת אֲנִי אׂמֵר אַחַי כִּי־בָשָׂר וָדָם לׂא־יוּכַל לָרֶשֶׁת אֶת־מַלְכוּת הָאֱלׂהִים וַאֲשֶׁר יִכְלֶה לׂא יִירַשׁ אֵת אֲשֶׁר לׂא־יִכְלֶה׃

נ

50

Now this I say, brethren, that flesh and blood cannot inherit the kingdom of God; neither doth corruption inherit incorruption.

הִנֵּה סוֹד אֲגַלֶּה לָכֶם אֲנַחְנוּ לׂא כֻלָּנוּ נִישַׁן הַמָּוֶת אֲבָל כֻּלָּנוּ נִתְחַלָּף׃

נא

51

Behold, I tell you a mystery: We all shall not sleep, but we shall all be changed,

בְּרֶגַע אֶחָד כְּהֶרֶף עַיִן כִּתְקׂעַ הַשּׁוֹפָר הָאַחֲרוֹן כִּי יִתָּקַע בַּשּׁוֹפָר וְהַמֵּתִים יִחְיוּ בְּלִי כִלָּיוֹן וַאֲנַחְנוּ נִתְחַלָּף׃

נב

52

in a moment, in the twinkling of an eye, at the last trump: for the trumpet shall sound, and the dead shall be raised incorruptible, and we shall be changed.

כִּי מַה־שֶּׁעַתָּה סוֹפוֹ לְכִלָּיוֹן יִלְבַּשׁ אַל־כִּלָּיוֹן וּמַה־שֶּׁעַתָּה סוֹפוֹ לָמוּת יִלְבַּשׁ אַל־מָוֶת׃

נג

53

For this corruptible must put on incorruption, and this mortal must put on immortality.

וּמַה־שֶּׁעַתָּה סוֹפוֹ לְכִלָּיוֹן כְּשֶׁיִּלְבַּשׁ אַל־כִּלָּיוֹן וּמַה־שֶּׁעַתָּה סוֹפוֹ לַמָּוֶת כְּשֶׁיִּלְבַּשׁ אַל־מָוֶת אָז יָבֹא דְּבַר־הַכָּתוּב בֻּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח׃

נד

54

But when this corruptible shall have put on incorruption, and this mortal shall have put on immortality, then shall come to pass the saying that is written, Death is swallowed up in victory.

אַיֵּה עָקְצְךָ הַמָּוֶת אַיֵּה נִצְחוֹנֵךְ שְׁאוֹל׃

נה

55

O death, where is thy victory? O death, where is thy sting?

עׂקֶץ הַמָּוֶת הוּא הַחֵטְא וְכׂחַ הַחֵטְא הִיא הַתּוֹרָה׃

נו

56

The sting of death is sin; and the power of sin is the law:

אֲבָל תּוֹדוֹת לֵאלׂהִים אֲשֶׁר נָתַן־לָנוּ הַנִּצָּחוֹן עַל־יְדֵי אֲדׂנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃

נז

57

but thanks be to God, who giveth us the victory through our Lord Jesus Christ.

עַל־כֵּן אַחַי חֲבִיבַי הִתְכּוֹנֲנוּ בַּל־תִּמּוֹטוּ וְהַעְדִּיפוּ בְכָל־עֵת בְּמַעֲשֵׂה אֲדׂנֵינוּ מִפְּנֵי שֶׁיּׂדְעִים אַתֶּם כִּי־לׂא לָרִיק עֲמַלְכֶם בַּאֲדׂנֵינוּ׃

נח

58

Wherefore, my beloved brethren, be ye stedfast, unmoveable, always abounding in the work of the Lord, forasmuch as ye know that your labor is not vain in the Lord.

וְעַל־דְּבַר גִּבּוּי הַצְּדָקָה לְעֶזְרַת הַקְּדוֹשִׁים כַּאֲשֶׁר תִּקַּנְתִּי לַקְּהִלּוֹת אֲשֶׁר בְּגָלַטְיָא כֵּן תַּעֲשׂוֹוֹ גַּם־אַתֶּם׃

א

1

Now concerning the collection for the saints, as I gave order to the churches of Galatia, so also do ye.

בְּכָל־אֶחָד בַּשַּׁבָּת אִישׁ אִישׁ מִכֶּם כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ יַנִּיחַ אֶצְלוֹ וְיֶאֱצׂר לְמַעַן אֲשֶׁר אָבֹא וְלׂא יִקָּבֵץ עוֹד׃

ב

2

Upon the first day of the week let each one of you lay by him in store, as he may prosper, that no collections be made when I come.

וַאֲנִי אָבֹא וַאֲשֶׁר תִּמְצְאוּ נֶאֱמָנִים אֶשְׁלַח אׂתָם עִם־אִגְּרוֹת לְהָבִיא אֶת־נִדְבַתְכֶם לִירוּשָׁלָיִם׃

ג

3

And when I arrive, whomsoever ye shall approve, them will I send with letters to carry your bounty unto Jerusalem:

וְאִם־חָשׁוּב הוּא שֶׁאֵלֵךְ גַּם אָנִי אִתִּי יֵלֵכוּ׃

ד

4

and if it be meet for me to go also, they shall go with me.

וַאֲנִי אָבֹא אֲלֵיכֶם אַחֲרֵי עָבְרִי אֶת־מַקְדּוֹנְיָא כִּי אֶת־מַקְדּוֹנְיָא אֶעֱבֹרָה׃

ה

5

But I will come unto you, when I shall have passed through Macedonia; for I pass through Macedonia;

וְאוּלַי אֵשֵׁב עִמָּכֶם יָמִים אֲחָדִים אוֹ כָּל־יְמֵי הַסְּתָו לְמַעַן תְּלַוֻּנִי אֶל־אֲשֶׁר אֵלֵךְ שָׁמָּה׃

ו

6

but with you it may be that I shall abide, or even winter, that ye may set me forward on my journey whithersoever I go.

כִּי כָעֵת אֵין רְצוֹנִי שֶׁאֶרְאֶה אֶתְכֶם כְּעׂבֵר בְּתוֹכֲכֶם כִּי־אֲקַוֶּה לָשֶׁבֶת אֶצְלְכֶם יָמִים אִם־יִתֵּן יְהוָֹה׃

ז

7

For I do not wish to see you now by the way; for I hope to tarry a while with you, if the Lord permit.

אֲבָל אֵשֵׁב בְּאֶפְסוֹס עַד־חַג הַשָּׁבוּעוֹת׃

ח

8

But I will tarry at Ephesus until Pentecost;

כִּי־נִפְתַּח לִי פֶּתַח גָּדוֹל וְרַב־פְּעָלִים וְהַמִּתְקוֹמֲמִים רַבִּים׃

ט

9

for a great door and effectual is opened unto me, and there are many adversaries.

וְכִי יָבוֹא אֲלֵיכֶם טִימוֹתִיּוֹס רְאוּ־נָא שֶׁיִּהְיֶה עִמָּכֶם בְּלִי פָחַד כִּי־מְלֶאכֶת יְהוָֹה הוּא עׂשֶׂה כָּמוֹנִי׃

י

10

Now if Timothy come, see that he be with you without fear; for he worketh the work of the Lord, as I also do:

עַל־כֵּן אִישׁ אַל־יִבֶז אׂתוֹ וְשַׁלְּחֻהוּ בְשָׁלוֹם לְמַעַן יָבֹא אֵלָי כִּי אֲחַכֶּה־לּוֹ אֲנִי וְהָאַחִים׃

יא

11

let no man therefore despise him. But set him forward on his journey in peace, that he may come unto me: for I expect him with the brethren.

וְאַפּוֹלוֹס אָחִינוּ הִפְְצַרְתִּי־בוֹ לָבוֹא אֲלֵיכֶם עִם־הָאַחִים וְלׂא־רָצָה לָבוֹא עַתָּה וְיָבוֹא כְּשֶׁיַּעֲלֶה בְיָדוֹ׃

יב

12

But as touching Apollos the brother, I besought him much to come unto you with the brethren: and it was not all his will to come now; but he will come when he shall have opportunity.

שִׁקְדוּ וְעִמְדוּ בָאֱמוּנָה הִתְאׂשֲׂשׁוּ וְהִתְחַזָּקוּ׃

יג

13

Watch ye, stand fast in the faith, quit you like men, be strong.

וְכָל־דִּבְרֵיכֶם יֵעָשׂוֹוֹ בְאַהֲבָה׃

יד

14

Let all that ye do be done in love.

וַאֲבַקְשָׁה מִכֶּם אַחַי הֲלׂא יְדַעְתֶּם אֶת־בֵּית אִסְטְפָנָס שֶׁהוּא רֵאשִׁית אֲכַיָּא וַיִּתְּנוּ נַפְשָׁם לְשֵׁרוּת הַקְּדׂשִׂים׃

טו

15

Now I beseech you, brethren (ye know the house of Stephanas, that it is the firstfruits of Achaia, and that they have set themselves to minister unto the saints),

לָכֵן הִכָּנְעוּ גַם־אַתֶּם מִפְּנֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם וּמִפְּנֵי־כָל־אֲשֶׁר יַעֲבֹד וְיַעֲמׂל עִמָּהֶם׃

טז

16

that ye also be in subjection unto such, and to every one that helpeth in the work and laboreth.

וְהִנְנִי שָׂמֵחַ בְּבִיאַת אִסְטְפָנָס וּפָרְטוּנָטוֹס וַאֲכַיְקוֹס כִּי הֵמָּה מִלְּאוּ אֶת־חֶסְרׂנְכֶם׃

יז

17

And I rejoice at the coming of Stephanas and Fortunatus and Achaicus: for that which was lacking on your part they supplied.

וַיָּנִיחוּ אֶת־רוּחִי וְאֶת־רוּחֲכֶם עַל־כֵּן הַכִּירוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵם׃

יח

18

For they refreshed my spirit and yours: acknowledge ye therefore them that are such.

הַקְּהִלּוֹת אֲשֶׁר בְּאַסְיָא שׁׂאֲלוֹת לִשְׁלוֹמְכֶם עֲקִילַס וּפְרִסְקְלָא וְגַם־הַקְּהִלָּה אֲשֶׁר בְּבֵיתָם מַרְבִּים לִשְׁאׂל לִשְׁלוֹמְכֶם בָּאָדוֹן׃

יט

19

The churches of Asia salute you. Aquila and Prisca salute you much in the Lord, with the church that is in their house.

הָאַחִים כֻּלָּם שׁׂאֲלִים לִשְׁלוֹמְכֶם שַׁאֲלוּ לְשָׁלוֹם אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ בַּנְּשִׁיקָה הַקְּדוֹשָׁה׃

כ

20

All the brethren salute you. Salute one another with a holy kiss.

שׁׂאֵל לִשְׁלוֹמְכֶם בִּכְתָב יָדִי אֲנִי פוֹלוֹס׃

כא

21

The salutation of me Paul with mine own hand.

מִי שֶׁלּא יֶאֱהַב אֶת־הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ יָחֳרָם מָרַן אֲתָא׃

כב

22

If any man loveth not the Lord, let him be anathema. Maranatha.

חֶסֶד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדׂנֵינוּ יְהִי עִמָּכֶם׃

כג

23

The grace of the Lord Jesus Christ be with you.

וְאַהֲבָתִי אֶת־כֻּלְּכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אָמֵן׃

כד

24

My love be with you all in Christ Jesus. Amen.

English Scripture Passages from "The 1901 American Standard Version"
The 1901 American Standard Version Bible (ASV) is in the public domain, and may be freely copied.

TRANSLATION/PUBLICATION NOTES:
ASV Verse numbering has been altered to match the corresponding verses in the original Hebrew Scriptures.
"YHVH": The Name of God in the Hebrew Scriptures, "YHVH" (the Hebrew letters, 'Yud' 'He' 'Vav' 'He', aka Tetragamaton), is used instead of "Jehovah" or "JEHOVAH" in the original ASV Scriptures.

Notes for Unicode Font Encoding for Hebrew Scriptures:
Tanach (aka Hebrew Scriptures, Old Testament) derived from html source at www.anastesontai.com.
Brit Hahadashah (aka New Testament) source encoding derived from Delitzsh Hebrew New Testament,
obtained through the use of DAVAR HEBREW DICTIONARY,
and converted into Unicode for HTML by programs written (in Java) by Robert Pill.

New Testament Unicode Font Encoding: Copyright © 2005 by Robert M. Pill, All Rights Reserved

Copyright © 2005 - Congregation Sar Shalom
WebMaster: WebMaster@SarShalom.us