|
פּוֹלוֹס עֶבֶד אֱלׂהִים וּשְׁלִיחַ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לְפִי אֱמוּנַת בְּחִירֵי אֱלׂהִים וְדַעַת הָאֱמֶת אֲשֶׁר לַחֲסִידוּת׃ |
א |
1 |
Paul, a servant of God, and an apostle of Jesus Christ, according to the faith of God’s elect, and the knowledge of the truth which is according to godliness, |
עֲלֵי־תִקְוַת חַיֵּי עוֹלָם אֲשֶׁר לִפְנֵי יְמוֹת עוֹלָם הִבְטִיחַ הָאֵל אֲשֶׁר לׂא יְכַזֵּב׃ |
ב |
2 |
in hope of eternal life, which God, who cannot lie, promised before times eternal; |
וְגִלָּה אֶת־דְּבָרוֹ בְּמוֹעֲדוֹ עַל־יְדֵי הַקְּרִיאָה הַמֻּפְקָדָה בְּיָדִי בְּמִצְוַת הָאֱלׂהִים מוֹשִׁיעֵנוּ׃ |
ג |
3 |
but in his own seasons manifested his word in the message, wherewith I was intrusted according to the commandment of God our Saviour; |
אֶל־טִיטוֹס בְּנִי הָאֲמִתִּי בֶּאֱמוּנָה אֶחָת חֶסֶד וְרַחֲמִים וְשָׁלוֹם מֵאֵת הָאֱלׂהִים אָבִינוּ וַאֲדׂנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מוֹשִׁיעֵנוּ׃ |
ד |
4 |
to Titus, my true child after a common faith: Grace and peace from God the Father and Christ Jesus our Saviour. |
בַּעֲבוּר זׂאת הִנַּחְתִּיךָ בִקְרֵיטִי בַּעֲבוּר אֲשֶׁר תַּשְׁלִים אֶת־הֶחָסֵר וּתְמַנֶּה זְקֵנִים בְּכָל־עִיר וָעִיר כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ׃ |
ה |
5 |
For this cause left I thee in Crete, that thou shouldest set in order the things that were wanting, and appoint elders in every city, as I gave thee charge; |
אִם־יִמָּצֵא אִישׁ תָּם וּבַעַל־אִשָּׁה אֶחָת וְיֶשׁ־לוֹ בָּנִים מַאֲמִינִים וְאֵין עֲלֵיהֶם טַעֲנַת פְּרִיצוּת וְאֵינָם סוֹרֲרִים׃ |
ו |
6 |
if any man is blameless, the husband of one wife, having children that believe, who are not accused of riot or unruly. |
כִּי־הֶגְמוֹן הָעֵדָה צָרִיךְ לִהְיוֹת אִישׁ תָּם כְּסׂכֵן לֵאלׂהִים לׂא עׂמֵד עַל־דַּעְתּוֹ וְלׂא רַגְזָן וְלׂא אׂהֵב יַיִן וְלׂא־בַעַל אֶגְרׂף וְלׂא בֹצֵעַ בֶּצַע רָע׃ |
ז |
7 |
For the bishop must be blameless, as God’s steward; not self-willed, not soon angry, no brawler, no striker, not greedy of filthy lucre; |
כִּי אִם־יְהִי מַכְנִיס אׂרְחִים וְאׂהֵב טוֹב וְצָנוּעַ וְצַדִּיק וְקָדוֹשׁ וְכׂבֵשׁ אֶת־יִצְרוֹ׃ |
ח |
8 |
but given to hospitality, as lover of good, sober-minded, just, holy, self-controlled; |
וּמַחֲזִיק בַּדָּבָר הַנֶּאֱמָן כְּפִי הַהוֹרָאָה לְמַעַן יִהְיֶה־בּוֹ כׂחַ לְהַזְהִיר בַּלֶּקַח הַבָּרִיא וּלְהוֹכִיחַ אֶת־הַמְּרִיבִים׃ |
ט |
9 |
holding to the faithful word which is according to the teaching, that he may be able to exhort in the sound doctrine, and to convict the gainsayers. |
כִּי־יֵשׁ הַרְבֵּה מׂרְדִים דּׂבְרֵי הֶבֶל וּמַתְעֵי נָפֶשׁ וְרֻבָּם מִן־הַנִּמּוֹלִים׃ |
י |
10 |
For there are many unruly men, vain talkers and deceivers, specially they of the circumcision, |
אֲשֶׁר סָכוֹר יִסָּכֵר פִּיהֶם הַהׂפְכִים בָּתִּים כֻּלָּם בְּהוֹרוֹתָם דְּבָרִים אֲשֶׁר לׂא־כֵן עֵקֶב בָּצַע׃ |
יא |
11 |
whose mouths must be stopped; men who overthrow whole houses, teaching things which they ought not, for filthy lucre’s sake. |
וּכְבָר אָמַר אֶחָד מֵהֶם נְבִיאָם מִקִּרְבָּם בְּנֵי קְרֵיטִי מְשַׁקְּרִים מֵעוֹלָם וְחַיּוֹת רָעוֹת הֵמָּה וְגַם כְּרֵשִׂים עֲצֵלִים׃ |
יב |
12 |
One of themselves, a prophet of their own, said, Cretans are always liars, evil beasts, idle gluttons. |
וְהָעֵדוּת הַזּׂאת אֱמֶת וּבַעֲבוּר־כֵּן תּוֹכִיחֵם תּוֹכֵחָה קָשָׁה לְמַעַן יִהְיוּ בְרִיאִים בָּאֱמוּנָה׃ |
יג |
13 |
This testimony is true. For which cause reprove them sharply, that they may be sound in the faith, |
וְלׂא יָשִׂימוּ לֵב אֶל־הַגָּדוֹת הַיְּהוּדִים וְאֶל־מִצְוֹת הָאֲנָשִׁים הַסָּרִים מִן־הָאֱמֶת׃ |
יד |
14 |
not giving heed to Jewish fables, and commandments of men who turn away from the truth. |
הַכּׂל טָהוֹר לַטְּהוֹרִים אֲבָל לַנִּטְמְאִים וּלְחַסְרֵי אֱמוּנָה אֵין־דָּבָר טָהוֹר כִּי נִטְמְאָה דַּעְתָּם וְרוּחָם׃ |
טו |
15 |
To the pure all things are pure: but to them that are defiled and unbelieving nothing is pure; but both their mind and their conscience are defiled. |
אׂמְרִים הֵמָּה יָדַעְנוּ אֶת־הָאֱלׂהִים וּבְמַעֲשֵׂיהֶם כּוֹפְרִים בּוֹ כִּי מְתׂעָבִים וּמַמְרִים הֵם וְלׂא־יִצְלְחוּ לְכָל־מַעֲשֶׂה טוֹב׃ |
טז |
16 |
They profess that they know God; but by their works they deny him, being abominable, and disobedient, and unto every good work reprobate. |
וְאַתָּה דַּבֵּר אֶת־הַנָּאֶה לַלֶּקַח הַבָּרִיא׃ |
א |
1 |
But speak thou the things which befit the sound doctrine: |
הַזְּקֵנִים יִהְיוּ משְׁלִים בְּרוּחָם וּמְכֻבָּדִים וּצְנוּעִים וּבְרִיאִים בָּאֱמוּנָה וּבָאַהֲבָה וּבַסַּבְלָנוּת׃ |
ב |
2 |
that aged men be temperate, grave, sober-minded, sound in faith, in love, in patience: |
וְכֵן הַזְּקֵנוֹת תְּהִי דַרְכָּן כַּאֲשֶׁר נָאֲוָה לַקּׂדֶשׁ לׂא תִהְיֶינָה מוֹצִיאוֹת דִּבָּה רָעָה וְלׂא נְתֻנוֹת לִסְבוֹא־יַיִן כִּי אִם־מְלַמְּדוֹת טוֹב׃ |
ג |
3 |
that aged women likewise be reverent in demeanor, not slanderers nor enslaved to much wine, teachers of that which is good; |
וּמְיַשְּׁרוֹת אֶת־הַצְּעִירוֹת לֶאֱהׂב אֶת־בַּעֲלֵיהֶן וְלֶאֱהׂב אֶת־בְּנֵיהֶן׃ |
ד |
4 |
that they may train the young women to love their husbands, to love their children, |
וְלִהְיוֹת צְנוּעוֹת וּטְהׂרוֹת צוֹפִיּוֹת הֲלִיכוֹת בֵּיתָן וְטׂבוֹת וְנִכְנָעוֹת לִפְנֵי בַעֲלֵיהֶן לְמַעַן אֲשֶׁר לׂא־יְחֻלַּל דְּבַר הָאֱלׂהִים׃ |
ה |
5 |
to be sober-minded, chaste, workers at home, kind, being in subjection to their own husbands, that the word of God be not blasphemed: |
כָּכָה תַּזְהִיר גַּם אֶת־הַבַּחוּרִים שֶׁיִּהְיוּ צְנוּעִים׃ |
ו |
6 |
the younger men likewise exhort to be sober-minded: |
וּבְכָל־דָּבָר הֱיֵה אַתָּה לְמוֹפֵת בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּהוֹרָאָה צְרוּפָה וְנֶהְדָּרָה׃ |
ז |
7 |
in all things showing thyself an ensample of good works; in thy doctrine showing uncorruptness, gravity, |
וּבְדָבָר בָּרִיא שֶׁאֵין־בּוֹ מוּם לְמַעַן יֵבוֹשׁ הַמִּתְקוֹמֵם וְלׂא יִמְצָא לְדַבֵּר עֲלֵיכֶם רָע׃ |
ח |
8 |
sound speech, that cannot be condemned; that he that is of the contrary part may be ashamed, having no evil thing to say of us. |
הָעֲבָדִים יִכָּנְעוּ לַאֲדׂנֵיהֶם וְיִתְרַצּוּ לָהֶם לְכָל־דָּבָר וְלׂא יַמְרוּ אֶת־דִּבְרֵיהֶם׃ |
ט |
9 |
Exhort servants to be in subjection to their own masters, and to be well-pleasing to them in all things; not gainsaying; |
וְלׂא־יִמְעֲלוּ מַעַל כִּי אִם־יַרְאוּ כָּל־אֱמוּנָה טוֹבָה לְמַעַן יְפָאֲרוּ בַכּׂל אֶת־לֶקַח אֱלׂהִים מוֹשִׁיעֵנוּ׃ |
י |
10 |
not purloining, but showing all good fidelity; that they may adorn the doctrine of God our Saviour in all things. |
כִּי הוֹפִיעַ חֶסֶד אֱלׂהִים לְהוֹשִׁיעַ אֶת־כָּל־בְּנֵי הָאָדָם׃ |
יא |
11 |
For the grace of God hath appeared, bringing salvation to all men, |
וּלְהַדְרִיךְ אׂתָנוּ לְמַעַן נְתַעֵב הָרֶשַׁע וְתַאֲוֹת הָעוֹלָם וְנִתְהַלֵּךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּצְנִיעוּת וּבְצֶדֶק וּבַחֲסִידוּת׃ |
יב |
12 |
instructing us, to the intent that, denying ungodliness and worldly lusts, we should live soberly and righteously and godly in this present world; |
וּנְחַכֶּה לַתִּקְוָה הַמְאַשֶּׁרֶת וּלְהוֹפָעַת כְּבוֹד אֱלׂהֵינוּ הַגָּדוֹל וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃ |
יג |
13 |
looking for the blessed hope and appearing of the glory of the great God and our Saviour Jesus Christ; |
אֲשֶׁר־נָתַן אֶת־נַפְשׁוֹ בַּעֲדֵנוּ לִפְדּוֹת אׂתָנוּ מִכָּל־עָוֶל וּלְטַהֵר לוֹ עַם סְגֻלָּה הַזָּרִיז בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים׃ |
יד |
14 |
who gave himself for us, that he might redeem us from all iniquity, and purify unto himself a people for his own possession, zealous of good works. |
אֵלֶּה תְדַבֵּר וְתַזְהִיר וְתוֹכִיחַ בְּחָזְקָה וְאִישׁ אַל־יָבוּז לָךְ׃ |
טו |
15 |
These things speak and exhort and reprove with all authority. Let no man despise thee. |
הַזְכֵּר אׂתָם שֶׁיִּהְיוּ נִכְנָעִים וְשׁׂמְעִים לַשָׂרִים וְלַשִּׁלְטוֹנִים וּנְכוֹנִים לְכָל־מַעֲשֶׂה טוֹב׃ |
א |
1 |
Put them in mind to be in subjection to rulers, to authorities, to be obedient, to be ready unto every good work, |
וּלְבִלְתִּי דַּבֵּר רָע עַל כָּל־אָדָם וְלַחֲדׂל מֵרִיב וְלָדִין לְכַף זְכוּת וּלְהִתְנַהֵג בָּעֲנָוָה לִפְנֵי כָּל־אָדָם׃ |
ב |
2 |
to speak evil of no man, not to be contentious, to be gentle, showing all meekness toward all men. |
כִּי גַם־אֲנַחְנוּ הָיִינוּ מִלְּפָנִים חַסְרֵי דַעַת וְסוֹרֲרִים וְתוֹעִים וַעֲבָדִים לְתַאֲוֹת וְלִתְשׁוּקוֹת שׁׂנוֹת וּמִתְהַלְּכִים בְּרִשְׁעָה וְקִנְאָה וּשְׂנוּאִים וְשׂנְאִים אִישׁ אֶת־אָחִיו׃ |
ג |
3 |
For we also once were foolish, disobedient, deceived, serving divers lusts and pleasures, living in malice and envy, hateful, hating one another. |
אָמְנָם כַּאֲשֶׁר נִגְלָה נׂעַם אֱלׂהִים מוֹשִׁיעֵנוּ וְאַהֲבָתוֹ אֶת־הָאָדָם׃ |
ד |
4 |
But when the kindness of God our Saviour, and his love toward man, appeared, |
לׂא בִגְלַל מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה אֲשֶׁר עָשִׂינוּ הוֹשִׁיעַ אׂתָנוּ כִּי אִם־בְּחַסְדּוֹ עַל־יְדֵי טְבִילַת הַלִּידָה הַחֲדָשָׁה וְחִדּוּשׁ רוּחַ הַקּׂדֶשׁ׃ |
ה |
5 |
not by works done in righteousness, which we did ourselves, but according to his mercy he saved us, through the washing of regeneration and renewing of the Holy Spirit, |
אֲשֶׁר שָׁפַךְ עָלֵינוּ לְמַכְבִּיר עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מוֹשִׁיעֵנוּ׃ |
ו |
6 |
which he poured out upon us richly, through Jesus Christ our Saviour; |
לְמַעַן נִצְדַּק בְּחַסְדּוֹ וְנִירַשׁ לְפִי הַתִּקְוָה אֶת־חַיֵּי הָעוֹלָמִים׃ |
ז |
7 |
that, being justified by his grace, we might be made heirs according to the hope of eternal life. |
אֱמֶת הַדָּבָר וְרׂצֶה אֲנִי שֶׁתְּקַיֵּם אֶת־אֵלֶּה לְמַעַן אֲשֶׁר יִשְׁקְדוּ הַמַּאֲמִינִים בֵּאלׂהִים לַעֲסׂק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים כִּי טוֹב לַעֲשׂוֹת כָּאֵלֶּה וּמוֹעִיל לָאָדָם׃ |
ח |
8 |
Faithful is the saying, and concerning these things I desire that thou affirm confidently, to the end that they who have believed God may be careful to maintain good works. These things are good and profitable unto men: |
אֲבָל תִּרְחַק מִן־הַשְּׁאֵלוֹת הַתְּפֵלוֹת וּמִלִּמּוּדֵי תוֹלָדוֹת וּמִמְּדָנִים וְרִיבוֹת בִּדְבַר הַחֻקִּים כִּי־אֵין בָּהֶן מוֹעִיל וְהֶבֶל הֵנָּה׃ |
ט |
9 |
but shun foolish questionings, and genealogies, and strifes, and fightings about law; for they are unprofitable and vain. |
וְאִישׁ הַחוֹלֵק עַל־הָאֱמוּנָה אִם־הוּכַח פַּעַם וּשְׁתָּיִם שְׂטֵה מֵעָלָיו׃ |
י |
10 |
A factious man after a first and second admonition refuse; |
וְדַע כִּי־אִישׁ כָּזֶה הֲפַכְפַּךְ הוּא וְחוֹטֵא כְּמַרְשִׁיעַ אֶת־נַפְשׁוֹ׃ |
יא |
11 |
knowing that such a one is perverted, and sinneth, being self-condemned. |
בְּשָׁלְחִי אֵלֶיךָ אֶת־אַרְטְמָס אוֹ אֶת־טוּכִיקוֹס תְּמַהֵר לָבוֹא אֵלַי לְנִקָפּׂלִיס כִּי־גָמַרְתִּי בְלִבִּי לָשֶׁבֶת שָׁם בִּימֵי הַסְּתָיו׃ |
יב |
12 |
When I shall send Artemas unto thee, or Tychicus, give diligence to come unto me to Nicopolis: for there I have determined to winter. |
שְׁקׂד לְשַׁלֵּחַ אֶת־זֵינָס בַּעַל הַתּוֹרָה וְאֶת־אַפּוֹלוֹס לְמַעַן לׂא־יַחְסְרוּ דָבָר לְדַרְכָּם׃ |
יג |
13 |
Set forward Zenas the lawyer and Apollos on their journey diligently, that nothing be wanting unto them. |
וְיִלְמְדוּ גַּם־אַנְשֵׁי עֲדָתֵנוּ לַעֲסׂק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים לַעֲזׂר בְּכָל־מַחְסוֹר פֶּן־יִהְיוּ בְּלִי־פֶרִי׃ |
יד |
14 |
And let our people also learn to maintain good works for necessary uses, that they be not unfruitful. |
כּׂל אֲשֶׁר עִמָּדִי שׁׂאֲלִים לִשְׁלוֹמֶךָ שְׁאַל לִשְׁלוֹם הָאׂהֲבִים אׂתָנוּ בֶּאֱמוּנָה הַחֶסֶד עִם־כֻּלְּכֶם אָמֵן׃ |
טו |
15 |
All that are with me salute thee. Salute them that love us in faith. Grace be with you all. |
|
||||||||||
|
||||||||||
English Scripture Passages from "The 1901 American Standard Version"
TRANSLATION/PUBLICATION NOTES:
Notes for Unicode Font Encoding for Hebrew Scriptures:
New Testament Unicode Font Encoding: Copyright © 2005 by Robert M. Pill, All Rights Reserved Copyright © 2005 - Congregation Sar Shalom |